ניר קטנה עם בטטה גדולה
(ראו מטה עדכון חשוב ביותר)
כבכל שנה, גם השנה יתחילו לזרוע את החיטה בנובמבר,
והיא עוד תעלה ותצמח. שוב.
עד אז הנה הבטטה הגדולה ביותר (הידועה לנו) בתולדות איילת השחר ואף בתולדות מדינת ישראל! כן כן
כשעינת דורה שלחה בקבוצה של הרחוב את התמונה של ניר הקטנה עם הבטטה הגדולה, האזור במוח שלי שאחראי על אתר הקיבוץ חשב מייד: 'וואו! חייבים לפרסם את זה!',
ואזור אחר במוח חשב שאי אפשר ושזה לא קשור, והרי זו תמונה של חיים ושל שמחה,
ויש כל כך הרבה ילדים שגרים עכשיו במלון, ואין להם גינה לגדל בה בטטה, גם לא בטטה רגילה.
מייד אחר כך התנגנו בראשי שני שירים, ושניהם נכתבו, איך לא, ב־1974 אחרי המלחמה ההיא, שפרצה בדיוק 50 שנה ויום לפני המלחמה הארורה שאנחנו נמצאים כעת בעיצומה ואולי רק בתחילתה. והיא פרצה, המלחמה שעוד אין לה ממש שם, בעודנו מציינים יובל למלחמת יום הכיפורים, חוזרים להפתעה, לקונספציה, לכישלון המודיעני, למדינה המוכה והכואבת.
שני השירים נכתבו בעמק יזרעאל, האחד בבית השיטה שאיבדה 11 מבניה במלחמת יום כיפור, והשני בבסיס חיל האוויר ברמת דויד, האלוף בני פלד ז"ל נשא אז דברים במסיבה לכבוד שובם של הטייסים מהשבי הסורי: 'את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק' הוא אמר 'חייבים להמשיך לנגן',
ראש ענף תרבות וחינוך בחיל האוויר דאז, סא"ל עודד פלדמן, הפך את מילותיו לשיר.
לפני 37 ימים, כשהבטטות של משפחת דורה היו נטועות כבר עמוק באדמה, פרצה המלחמה, ומשפחת דורה התפנתה לעין חרוד איחוד עד יעבור זעם. הוא לא עבר. אבל עד שהנפש שלהם תסתגל למצב והם יוכלו לחזור אלינו, העמק שכתב לנו כל כך הרבה שירים יפים, פרס עליהם את כנפיו.
גם יורם דורה, אגב, הגיע אלינו מאותו העמק וליתר דיוק מבית השיטה, בפילוג בשנות ה־50.
הכול מתחבר? נראה כך.
כמה עובדות על הבטטה השיאנית לבית משפחת דורה:
באילת נצפתה בטטה ששקלה 7 קילוגרמים,
שקלנו את הבטטה שלנו במשקל מזוודות – 7.35 ק"ג (וזה יומיים אחרי שיצאה מהאדמה ואיבדה באופן טבעי נוזלים ומשקל).
אז איילת עברה את אילת. רשמתם?
בשיאי גינס רשומה בטטה במשקל 37 קילוגרמים שגדלה בספרד. אז הספרדים עברו אותנו אבל לא בהרבה, כי בואו, מה זה כבר 30 קילו? ילד בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי.
ואי אפשר בלי מתכון מנצח ובדוק לבטטות, מהאתר של עז תלם, בכלל אתר מנצח, ממליצה בחום.
מי יתן ויבואו עלינו ימים טובים ויפים, כתומים ומתוקים, שכל החטופים והנעדרים ישובו בשלום לבתיהם, שחיילינו ישובו אלינו בריאים ושלמים, ושרוחנו תגבר על הרוע ותנצח אותו.
שנטיב לחבק אל חיקנו את כל מי שאיבדו את יקיריהם ואת נפשם במלחמה.
שנהיה טובים איש לרעהו.
ותשקוט הארץ.
עדכון חשוב ביותר
אם כן, בעקבות פרסום הסיפור, מתברר שכן גדלה בארץ בטטה גדולה יותר מזו של משפחת דורה, וגם היא, איך לא, קשורה בקשר הדוק! לאיילת השחר.
מעשה שהיה כך היה, בסוף שנות התשעים, גדלה בשולי חממת הפרחים של יעקב לזר במושב שדה יצחק, בטטה שהגיעה למשקל של 8.9 קילוגרמים בקירוב.
ואם תלכו לבקר בספרייה של דיצה, תוכלו למוצא שם, בקומה התחתונה, באחד המדפים התחתונים, את ספר השיאים של גינס, מהדרות המילניום, ושם בפרק המוקדש כולו לשיאי גינס ישראליים, בעמוד 246 מצולמת ילדונת מתוקה האוחזת בזרועותיה את הבטטה המדוברת.
לילדה קוראים לי לזר, ונעזור מעט למי שעדיין לא עשה את כל החיבורים, ליקוש היא אחות של ד"ר נווה לזר, ונווה הוא כבר שלנו ומשלנו.
והָחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב/ דורית צמרת
שָׂדוֹת שְׁפוּכִים הַרְחֵק מֵאֹפֶק
וְעַד סַף
וְחָרוּבִים וְזַיִּת וְגִלְבּוֹעַ -
וְאֶל עַרְבּוֹ הָעֵמֶק נֶאֱסַף
בְּיוֹפִי שֶׁעוֹד לֹא הָיָה
כָּמוֹהוּ.
זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק, זֶה לֹא
אוֹתוֹ הַבַּיִּת,
אַתֶּם אֵינְכֶם וְלֹא תּוּכְלוּ
לַשּׁוּב
הַשְּׁבִיל עִם הַשְּׁדֵרָה,
וּבַשָּׁמַיִּם עַיִּט
אַךְ הָחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב
מִן הֶעָפָר הַמַּר הָעִירִיּוֹת
עוֹלוֹת
וְעַל הַדֶּשֶׁא יֶלֶד וְכַלְבּוֹ
מוּאָר הָחֶדֶר וְיוֹרְדִים לֵילוֹת
עַל מָה שֶׁבּוֹ וּמָה שֶׁבְּלִבּוֹ
זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק, זֶה לֹא
אוֹתוֹ הַבַּיִּת,
אַתֶּם אֵינְכֶם וְלֹא תּוּכְלוּ
לַשּׁוּב
הַשְּׁבִיל עִם הַשְּׁדֵרָה,
וּבַשָּׁמַיִּם עַיִּט
אַךְ הָחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב
וְכָל מָה שֶׁהָיָה אוּלַי יִהְיֶה
לָעַד
זָרַח הַשֶׁמֶשׁ שׁוּב הַשֶּׁמֶש בָּא
עוֹד הַשִׁירִים שָׁרִים אַךְ אֵיךְ
יֻגַּד
כָּל הַמַּכְאוֹב וְכָל הָאַהֲבָה
הֵן זֶה אוֹתוֹ הָעֵמֶק, הֵן זֶה
אוֹתוֹ הַבַּיִּת
אָבָל אַתֶּם הֵן לֹא תּוּכְלוּ
לַשּׁוּב
וְאֵיךְ קָרָה, וְאֵיךְ קָרָה וְאֵיךְ
קוֹרֶה עֲדַּיִּן
שֶׁהָחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב.
אֶת הַמַּנְגִּינָה הַזֹּאת אִי אֶפְשָׁר לְהַפְסִיק
אֶת הַמַּנְגִּינָה הַזֹּאת
אִי אֶפְשָׁר לְהַפְסִיק,
אֶת הַמַּנְגִּינָה הַזֹּאת
אִי אֶפְשָׁר לְהַפְסִיק,
מֻכְרָחִים לְהַמְשִׁיךְ לְנַגֵּן
מֻכְרָחִים לְהַמְשִׁיךְ לְנַגֵּן,
מִפְּנֵי שֶׁאֶת הַמַּנְגִּינָה
הַזֹּאת
אִי אֶפְשָׁר לְהַפְסִיק.
