הוואדי שלנו זורם

 משיב הרוח ומוריד הגשם

 

מה קודם למה? האם תפילתם של החיילים שהיו רוצים ודאי שירד פחות גשם, או שמא תפילתם של החקלאים המשוועים לגשם? כל התשובות בפנים

אנחנו נמצאים בעיצומה של מערכת גשם שהחלה לפני שבועיים, מה־22 בינואר ועד היום הגשם יורד אצלינו מדי יום ביומו ונראה שהשקע הברומטרי כאן כדי להישאר, וכשיעבור אותנו וימשיך, אולי לבונקר של נסראללה? אנחנו נסגור קצת יותר משבועיים רצופים של גשם.

בשיאה של המערכת ירדו אצלינו 43 מילימטרים ביום אחד, ומתחילתה ירדו כבר יותר מ־150 מילימטרים של גשם, שהם כמעט שליש מהממוצע הרב שנתי העומד על 472 מילימטרים.

אך האם מדובר בגשמי ברכה?

בנושא זה פניתי לעדי, חקלאי גאה ומנהל הגד"ש שלנו מזה שני עשורים, ולאביעד, מסגר מכני, שמתקן את הכלים החקלאיים.

'כמוית גדולות של משקעים בבת אחת יכולות להיות הרסניות' אמר עדי 'אבל אף פעם אסור להתלונן על גשם, תמיד עדיף שירד'.

'גשם זה חרא!' התריס לעומתו אביעד, 'פעם התביישנו להגיד את זה', 'את יודעת למה החקלאים אוהבים גשם?' הוא המשיך, 'כי כשיורד גשם הם יושבים בבית ורואים טלוויזיה', 'ואז הם מביאים לי את הכלים שלהם ומצפים שאני אעבוד בגשם!'.

'יש לנו סדר גודל של 700 דונמים שנתונים לחסדי שמים' עדי ניסה, 'אז שיביאו מים מטורקיה ונשקה בקוונועים' אמר אביעד, ואם הייתה מקפצה בסביבה כנראה שהוא היה עולה עליה ועושה ממנה בקשת לבריכה.

'ומה יהיה עם הקור הזה?' אני מנסה להימנע מעימותים ולהמשיך לדבר על מזג האוויר,

'קור זה שטויות' קבע אביעד שוויתר גם הפעם על הדובון הצבאי והסתפק בחולצת טי מְהוּהָה של גד"ש איילת השחר... הצצתי בטמפרטורה על צג הטלפון, היא עמדה על 10 מעלות. 'ואיזה מסכנים החיילים ששוכבים עכשיו בבוץ' חשבתי לעצמי.

כדי להכריע בוויכוח בין השניים פניתי למקורות כמובן, ובכן, אצל חכמינו התשובה היא חד משמעית וברורה ביותר, מתברר שתפילתו הקצרה של הכהן הגדול כשהוא נכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים, מבקשת רק דבר אחד. גשם. הוא לא מתפלל על הצרכים הרוחניים של העם, הוא לא מבקש שלום עולמי וגם לא בריאות ואריכות ימים לעם ישראל. הוא מבקש רק את הגשם. יתרה מזו, הוא מרחיב ואומר "שלא תִּכָּנֵס לפניך תפילת עוברי דרכים", היינו, אם רוצה היהודי להגיע כבר אל ביתו, וגשם כבד יורד, והעגלה שלו שוקעת בבוץ והוא זועק לשמים, וזעקתו הרי כל כך נוגעת ללב, הכהן הגדול עושה סדר בתפילות ומבקש לא לעצור את הגשמים חלילה, כי כלל ישראל צריכים להם.

אם כך, זעקתו של אביעד שנאלץ לעבוד בגשם ברורה, אבל תפילת החקלאים לגשם קודמת לתפילת המכונאים, וקודמת לתפילת ההולכים בדרכים וקודמת אפילו לתפילת החיילים ששוכבים עכשיו בבוץ.

ואי אפשר גשם בלי כמה מילים על הוואדי הזורם שלנו, מי שלא הלך לראות במו עיניו, זב"שו, מזלו שטובי צלמינו פרגנו לנו ממיטב הסרטונים של הזרימות בוואדי.

לצערנו, אפשר לראות עדיין קצף על המים, תוצאה של זיהום שמקורו בבריכות התשטיפים של אתר תאנים שנסגר, אך אם לשפוט על פי כמות הקצף, יכול להיות שהזיהום פחת.

אם תסתכלו טוב, תמצאו באחד הסרטונים את הגשר של הקייטנה, זה שמאפשר לילדים מעבר מהפטרייה לחורשה, הוא נסחף עם הזרם מזרחה. עד כדי כך זורם לנו!

שרק יבוא שלום על ישראל כמו שבא הגשם בחורף הזה, ואנחנו מסודרים!

קרדיטים:

חגית בן ארי, אלון לינדנבאום, הרב צחי סעדה חבר של אורן יוסף,

אתר ישיבה, על תפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים.

וממשיך