קבלת שבת בככר, כתבה: איריס אורן נעמני
בכל שבוע עורכים אנשי קיבוץ נחל עוז קבלת שבת קיבוצית בככר החטופים שברחבת מוזיאון תל אביב.
שני חטופים מנחל עוז עדיין בעזה – 🎗 עומרי מירן 🎗 צחי עידן
לפני כמה שבועות הגיע דוד של צחי, יגאל, מקיבוץ הגושרים לשוחח עם גימלאי איילת השחר.
בתום המפגש שאלו אותו איך אפשר לעזור? מה עוד אפשר לעשות,
והוא אמר – פשוט תבואו להיות איתנו, שלא נרגיש לבד.
לפעמים יש תחושה שכולם חזרו לחיים ולשגרה, ורק משפחות החטופים, וגם המפונים
מהצפון והדרום – נשארו תקועים מ־7.10.
קרן ופוקי, רכזות הגמלאים הציעו שנתארגן בהסעה מהגליל ביום שישי ונגיע לקבלת השבת של נחל עוז.
קבעו תאריך, הזמינו אוטובוס, ופתחו הרשמה לגמלאים, בהמשך נפתחה ההרשמה לכלל הציבור באיילת ובשניר.
ראינו שנשאר מקום באוטובוס, והזמנו מתעניינים נוספים מהגליל – כך נוספה עוד קבוצה מעמיעד וראש פינה, ונוצרה קבוצה מכובדת ומוכנה למסע. כך יצאנו לדרך בשישי בצהריים (5/4), באוטובוס מגוון גילאים, מלאי ציפיה והתכוונות – לתל אביב.
הצטיידנו בדבש מתוק מהמכוורת שלנו, ושלל ריחות גליליים של פריחת ההדרים ושפע החרציות הצהובות שעדיין.
ודווקא היום מדברים בחדשות על "תגובה איראנית"... שעלולה להגיע ליעד כלשהו בעוצמה כלשהי ...
הדחקנו. תמיד יהיה איזה דווקא מאיים.
הגענו לתל אביב אחה"צ.
בככר עצוב.
הלכנו בין המיצגים.
ניגשנו למתחם הקיבוצים ונובה.
פנינו לנחל עוז, מארגני קבלת השבת, והענקנו להם את הדבש.
הצגנו את עצמנו שבאנו מהגליל כדי להיות איתם, הם התעניינו (מי מכיר את מי ומאיפה) ושאלו אם גם אנחנו מפונים. (אנחנו לא, אך מארחים אצלנו).
מסתבר שרוב הנוכחים בפינה של נחל עוז הם "יוצאי נחל עוז לדורותיהם", שלקחו על עצמם להחזיק את הנוכחות במקום.
בקבלת השבת היו שירים בנגינת חליל של מוטי שובל (בן גרעין של טובה ברוק), דיברו אנשי נחל עוז וקרובי חטופים, ברכו בסגנון קיבוצי, והיתה שירה עם דודו זכאי.
דני מירן מיסוד המעלה, אבא של עומרי החטוף – דיבר על הזמן והגעגועים, והתרגש מכך שהגיעו "שכנים מהצפון" (אנחנו).
אמא של אהוד הלוי ניגשה אלינו ומסרה דרישת שלום. בני הגרעין של טובה היו נרגשים,
ועוד התקבצו בככר כמה מצעירינו המתגוררים בתל אביב,
והיו זרי פרחים צהובים,
והיתה הרגשה שאנחנו במקום הנכון,
אנחנו חזרנו הביתה, ואפילו הספקנו לארוחת ערב.
133 חטופים וחטופות עדיין בעזה,
המסר שיכולנו להעביר, כהמשך למה שביקשו ויכולנו להציע:
בואו להיות איתנו. מי שיכול ויכולה, בכל מקום ובכל התכנסות: בצפון, בתל אביב, בירושלים – שלא נישאר לבד בציפיה הנוראה הזו,
🎗איריס אורן נעמני