אז מה היה לנו שם?

התחלנו בשזירת זרים בדשא שעל יד מגרש הכדורגל,

אחר כך, כשראשינו עטורים, ליווינו את תהלוכת הטרקטורים כל הדרך לשדה שמעל לוואדי.

בשדה קיימנו את טקס הבאת הביכורים המסורתי, ילדי הקיבוץ הביאו את ביכורי הענפים, האימהות רקדו עם ביכורי התינוקות, תשעה במספר, נערי הבוגרת רקדו ריקוד תפילה לגשם אחרי שנה שחונה, ענת ניסתה לשיר ולקוות לימים טובים מאלה, כשתקלה בהגברה קטעה את השיר אך לא את התפילה.

לסיום הטקס, נהננו מריקוד הטרקטורים ומהתהלוכה החקלאית, וכשחשבנו שהשנה, באמת, אבל באמת, לא יהיו סוכריות, חצי קילו סוכריות ירדו אלינו מן השמים או מהסל של המניטו. כל התשובות נכונות. 

מהשדה ירדנו לאכול ארוחות ערב חלביות בוואדי, וכטוב ליבנו בלקטוז פצחנו בשירב"צ עם בירה צוננת וצליל בירן.

אחרי שבשנה שעברה נסראללה ביטל את הלינה בוואדי, השנה זה קרה, האוהלים הוקמו בזה אחר זה, אבות מיוסרים ניסו לעצום עין בזמן שילדים עם אנרגיה שלא נגמרת ניסו שלא לעצום עין, והאימהות? הן פרשו לטובת הבית השקט, המיטה הנוחה, והשלט של הטלוויזיה שהיה רק שלהן בערב חג זה.

את שבתון שבועות, פתחנו בארוחת בוקר משובחת עם גבינות צאן גליליות, לחמים ומאפים מהמאפייה של סלים, פנקייקים לילדים, פירות וירקות ועוד מלא הפתעות, משם המשכנו לבריכה חינם, ואכלנו המבורגרים בגיוס של הבוגרת שכל הכנסותיו קודש למסיבת י"ב. 

ולרגע אחד לא שכחנו ולא הפסקנו להתפלל, ועודנו, לשובם של 58 חטופים שזה פשוט בלתי נתפס שהם עדיין נמצאים בשבי חמאס, ולשלומם של חיילינו, שזה פשוט לא ייתכן שהם עדיין בחזית, מי ייתן וכולם יחזרו לחיק משפחותיהם, עכשיו! ושנדע לחבק ולנחם את משפחות החללים. 

תודה לכל המארגנים, לכל מי שהשתתף ותרם להצלחת החג, ולרוח ההתנדבות והעשייה האיילתית.