title
title
title
title
title
title
מכוורת
המכוורת באיילת השחר פועלת מאז 1936.הדבוראים הנוכחיים הינם דור שלישי למגדלי דבורים. 

בזכות מגוון אזורי המרעה של הדבורים שלנו, מוצעים 5 סוגי  דבש לציבור: 
פרחי אביב, פרחי קיץ, פרחי גולן גבוה, חוף כינרת וסדריה (שיזף).
 מקורו של הדבש ברמת הגולן ובגליל העליון, מקונייטרה בצפון ועד הכינרת בדרום, מהרי נפתלי במערב ועד סוריה במזרח...
הדבש נמכר הן ע"י סוכנים מורשים שלנו במקומות שונים בארץ, והן ע"י רשתות מעטות של מזון איכות: רשת בתי טבע "שקדיה" באזור המרכז, "טבע נט"בירושלים, סופר דהן בכרמיאל ו"לב העיר" בחצור הגלילית.
  כל הדבש שאנו אורזים הינו טבעי וטהור, ולעיתים עולה בערכו על דבשים אורגניים אחרים, כיוון שמקורו באזורי רעייה רחוקים מאזורים חקלאיים או עירוניים. משפחות הדבורים שלנו מטופחות ובריאות, וציוד פנים-הכוורות מתחדש ומטופל תכופות ע"מ להבטיח את איכות הדבש.
רדיית הדבש והטיפול בו, עד הגעתו לצנצנת, נעשים במינימום התערבות שלנו, ללא שימוש בכימיקלים, ללא סינונו וללא חימום הדבש, מה שמבטיח שכל מרכיביו, כולל אבקת הפרחים העשירה, מובאים אל הצנצנת במלואם. 

לרשותכם דבש בצנצנות של 1 ק"ג, חצי ק"ג, 400 גר/, וכן בדליי-פלסטיק של 5 ק"ג.
זהו מוצר נפלא שיש בו סכנה אחת בלבד- 
שתתמכרו אליו!...   

למידע נוסף, או לתיאום סיור במכוורת, ניתן לפנות אל:   
תלם 052-3770662 / אהוד 052-3770535

 

 
 
 על המכוורת בהיבט היסטורי ועכשווי

   
בספרו של זאב שפר "איילת השחר 50 שנה" למדתי שתחילתה של המכוורת, הייתה עוד באיילת העתיקה, משמע, לפני 1923. 
אמנם, היו אלה רק כוורות בודדות, אבל הייתה מכוורת.

בספרו של אליעזר שמאלי "אנשי בראשית", הוא מספר שבראשיתה של כפר גלעדי, אלכסנדר זייד, שהיה אז חבר בכפר גלעדי, זרע חלקת מלפפונים, אך לא זכה ליבול. הלך זייד לאיילת-השחר להתייעץ עם חברו נתן וזה הסביר לו שלמלפפונים, חסרה הייתה האבקה והבטיח לו שאם יזרע שוב, הוא ייתן לו כוורת מאיילת-השחר בהשאלה. אלכסנדר זייד זרע, נתן הביא לו את הכוורת לכפר-גלעדי וחברי כפר גלעדי אכלו לראשונה מלפפונים מייצור עצמי.

המכוורת התפתחה לאט.
ב-1934 היו כבר 90 כוורות והיבול היה טון אחד.ב-1937 יש כבר 250 כוורות עם יבול של 3 טון דבש.
ל – 500 כוורות הגיעו ב1959, ב-1961 מגיעים ל – 1200 כוורות וב–1982 יש במכוורת כבר 2400 כוורות.

בתחילה היו הדבורים מהגזע המקומי – "דבורה סורית".
לאורך שנות ה-50 נעשתה החלפה של הגזע ל"דבורה איטלקית", אבל עד תחילת שנות ה-70, עדיין היו כוורות עם דבורים מקומיות.
בשנות ה-90 התחלנו להכניס גזע נוסף – "בקפסט", שמקורו באנגליה. דבורים אלה שקטות יותר ואוגרות טוב.
בתחילת שנות ה-80, הגיע לארץ, מהמזרח הרחוק, מזיק לכוורות בשם "ורואה". ההשפעה הייתה דרמטית ומספר הכוורות הלך והצטמצם. 
באותו זמן גם מספר העובדים ירד, כך שלאלף השלישי נכנסנו עם כ-500 כוורות בלבד.  
בשנים האחרונות שוב גדלה המכוורת והמגמה היום היא מכוורת של כ-1000 כוורות.

גובה היבולים משתנה ביותר, היות והוא תלוי גשמים. היבול נע בין 25 ל-50 ק"ג לכוורת. 
שיווק הדבש נעשה לאורך עשרות שנים בחביות. תחילה לתנובה ואחר-כך לאורזים שונים, בדרך כלל, ליד מרדכי. 
כעת יש מגמה לנסות אפיקי שיווק שונים, כולל שיווק עצמי. 
הדבש שלנו הוא דבש פרחי בר. אין לנו כוורות בשטחי הדרים. דבש פרחי הבר, בדרך-כלל כהה יותר וטעמו חריף יותר מדבש הדרים.

המכוורת מספקת גם שירות האבקה למטעים באיילת-השחר. 
בעולם גוברת היום ההכרה בכך, שעיקר תרומתן של דבורי הדבש, הוא לא בדבש, אלא בשירותי האבקה.  
דבורת הדבש היא החרק מספר אחת ביכולת ההאבקה שלה.
מחקר אמריקאי מוכיח שעל כל 1 דולר של הכנסה לדבוראי (כוורן) בארה"ב, התרומה מההאבקה היא 400 דולר. 
גידולים כמו נשירים, אבוקדו, דלועים, אספסת ורבים נוספים, לא יהיו ריווחיים ללא האבקת דבורים. 

כתב: שלום ישראלי