להיות בן 80
במסיבת סיום עונת תשע"ט של פעילות הגימלאים בקיבוץ, הצדענו לחברים/ות שהגיעו לגיל גבורות.
מספר תובנות שהעלה על הכתב, יואב חורין, עם הגיעו לגיל זה:
- להיות בן שמונים להיות חבר במועדון חדר הקבלה של המרפאה. להתקבל בחיוך אצל ארלט שפותרת את בעיות הבירוקרטיה הרפואית, אבל בינינו באמת היא בעצמה גם חצי רופאה.
- לשבת על ספסל ברחבת האיילות כמו ילדי שכונת הפקאן, אבל לשכוח להביא מיץ לימון למכירה.
- לכתוב טורים של ביקורת ליומן, מתוך ידיעה כי רק זוגתך תקרא אותם.
- להגיד על הדרך שלום ולתהות למי אמרתי רק עכשיו שלום.
- לא לוותר על הרצאת אורח, גם עם משלימים בהזדמנות את שנת הצהרים.
- לשאול שאלות שלא יהיה להם אף פעם מענה: למה היה הפילוג בתנועה הקיבוצית? והאם קנטור שרף את הכוורות של בית השיטה?
- ללכת לספריה ולמצוא פה ושם בין ים ספרי ההבל ספר ראוי.
- יש שהראש רוצה והרגלים לא משתפות פעולה. יש שהרגלים רוצות והראש, ישמרנו האל, לא רוצה.
- ללכת ברגל ולשמוע, מה אין לך קלנועית ?
- ללמוד בתל חי אפילו שחמש דקות אחרי כן אתה לא זוכר כלום.
- לפתוח את העיתון בדף מודעות האבל ולבדוק מי החזיר ציוד.
- לספר לאלו שנמאס להם לשמוע, שפעם היה יותר טוב.
- בסה"כ אנחנו כמו הנמצאים על ספינה המחשבת לטבוע בים סוער כאשר זורקים ממנה את משקל היתר, ברך, כליה, שיניים תותבות ועוד.