title
title
title
title
title
title
על עצים ואנשים
על עצים ואנשים / עם כריתת הברושים בשדרת  הכניסה לחדר האוכל

שדרת הברושים המפוארת שבתחילת כביש הפרסה (מהנח"ש ועד צומת חנוך), ניטעה, כמו שכבר פורסם ב-1932, ואכן – הברושים ממש מכובדים ומרשימים, כל אחד בפני עצמו. 
 האגדה האיילתית מספרת שהראשונים שנטעו אותם היו משקים אותם אחד אחד עם דלי (תשאלו את נועה הרמן).
לפני שנה, או שנתיים, החליטו באסיפת הקיבוץ להגדיל את הבית הסיעודי. הציגו תוכניות לציבור, סיפרו מה הולכים לעשות. נראה כי המהלך אפשרי ונחוץ, והציבור השתכנע והצביע בעד ההרחבה והשיפוץ.
לצערי, לא לקחו בחשבון (אולי לא ידעו, אולי לא אמרו, אולי לא חשבו), שיש לדבר הזה גם מחיר והשלכות. כמו בפתגם: "כשמנסרים עצים – עפים שבבים..."
אז למרות שמאד נזהרו וניסו לשמור על הברושים, זה לא עזר. הברוש הוא עץ רגיש וכמה מהגדולים והחסונים שבהם נפגעו מהבנייה והחפירות שבסביבה. הייתה גם פגיעה בהשקייה הסדירה, ובשילוב כמה שנות בצורת, זה מה שקרה.
הברושים שנכרתו בחודש האחרון, בעצם התייבשו ומתו כבר לפני כמה חודשים. מי שהרים את העיניים יכול היה לראות את זה.
בנוסף, לפני 6-7 שנים, נערכה חפירה בשביל להניח תשתיות שונות בצידו השני של הכביש (מול בית הרופאה), ושם מתו 5 ברושים נוספים.
נקווה שכאן זה יפסק, ונוכל להרים את הראש ולראות ברושים יפים זקופים וכמובן ירוקים.

מניסיוני הקצר בעולם הנוי, ועוד יותר בחיים על פני כדור הארץ, אני מצליח לראות הרבה דברים דומים בין העץ לבין האנשים. יש זקופים, יש מכופפים, יש יפים יותר ויש יפים פחות, יש מיוחדים, יש שנותנים פירות, יש כאלה שרק צל, יש נשירים ויש ירוקי עד, יש גבוהים, יש רחבים, יש ארצישראלים (צברים), ויש מיובאים מחו"ל,בערך כמונו. לכל אחד האופי שלו, הצורה שלו, הגודל, היופי וכו'...

לפני שבוע מישהו אמר לי שעשו מחקר וגילו שהשורשים של העצים מדברים!!
וכך, כמו האנשים, גם העצים דינם למות בסוף, ולעבור לעולם הבא. חלק מזקנה, חלק ממחלות, חלק מתאונות למינהן. ולרוב זה באמת כואב ועצוב, ואפילו צריך זמן להתאבל, אבל זה חלק מהחיים. לפחות בעצים אנחנו יכולים להתנחם, ולשים אחד חדש, אמנם קטן, ויקח לו זמן עד שיגיע לגודל ולעוצמה של זה שלפניו, וכמובן שיהיה לו אופי אחר, וגם לא בטוח שיצליח להגיע לעוצמה של קודמו, אבל אפשר לנסות ולהתכוון ולהשתדל שזה יקרה.
ולגבי המשך החיים, בואו כולנו נשים לב למה אנחנו עושים, ואיך, וכמה.
וטיפה לחשוב ולהתחשב, אם לא באנשים, אז לפחות בעצים ובצומח, כי בלעדיהם אנחנו גמורים...
ואינשללה, חיינו ימשיכו להיות יפים ירוקים ומיוחדים כמו העצים שמסביבנו
אור צפרוני