title
title
title
title
title
title
שדרת הברושים
על הברושים שמלאו להם 87 שנים. (בעקבות מותם של ארבעה ברושים)

בשנת 1932 ניטעה שדרת הברושים, המלווה את דרך הכניסה, מהבית העשירי ועד הבתים הראשונים.
הנטיעה הייתה בהמשך לנטיעת הברושים שניטעו כבר בשנה תרפ''ה, כפי שמעידות התמונות, שבהן נראים העצים, כשהם בראשית צמיחתם. (את חלקם עדיין אפשר לראות ליד הבית השלישי וליד הבית הרביעי (כיום הגלילריה), ומי שמחזיק באלבום ה-100, יוכל לראות זאת ביתר דיוק בעמודים 30 ו-31, כמו כן ניתן לראות את השדרה בשנת תרצ''ז באותו ספר בעמ' 74 ו-75 כפי שצולמה מחדר האוכל ההולך ונבנה בשנת 1936/7.
כשהמשיכו בבניית הבתים שסביב הפרסה (בין השנים 1925 עד 1929) המשיכו גם לטעת שני ברושים ליד כל בית. גם מהם חלק עדיין ניתן לראות, הם נטועים בחזית הבתים, שהייתה בזמנו כלפי פנים הפרסה. וכל זאת, כפי שכבר סופר לא אחת ע''י מספרי תולדות הקיבוץ. בפיק''א חשבו ותכננו שבכל בית תגורנה שתי משפחות, ולפיכך מגיע לכל משפחה עץ ברוש בכניסה לביתו.
מה שרציתי במיוחד לספר, זה עד כמה היו עצי הברוש הללו יקרים לחברים:
בחג היובל, חג ה-50 , סיפרו ה"וותיקות" חביבה לביא וזהבה ענבי על הברושים.
הן סיפרו, שהחברים היו לוקחים בקומקומים מים מחדר האוכל, (שהיה אז בבית השלישי), ועם ספל פח עוברים משתיל לשתיל כדי להשקותם. וחזרו על כך מידי זמן, העיקר שהעצים יקלטו וימשיכו לגדול. השתילים נתקבלו אז כמתנה מהקרן הקיימת, והם אכן המשיכו וגדלו, והיום הם משפיעים עלינו מצילם המבורך ביום קיץ חם.
כיום, אי אפשר לנתק את תבנית הנוף של מרכז הקיבוץ, ממראה הברושים מלאי ההוד וההדר. אנחנו, ההולכים בשבילים כל-כך רגילים למראם, שנדמה שהם תמיד היו ותמיד יהיו. אם רק נדע לשמור עליהם ולהשתדל שהקידמה והפיתוח לא יפגעו בהם יותר ממה שכבר נפגעו.
(מהחומרים הטמונים בארכיון – נועה הרמן)