title
title
title
title
title
title
תרבות

רכז התרבות באיילת-השחר: אור צפרוני  052-8513796 (2019)


הקהילה חוגגת במשותף את חגי ישראל ומציינת את המועדים.
לאירועים אלו מגיעים חברי הקיבוץ, תושבים, ובנים שמחוץ למשק, וההתרגשות רבה מאד.

המועדון 

המועדון המחודש והיפה שלנו באחריות האגודה המוניצפלית "נופי איילת".

גדוש פעילות תרבות, חברה, מפגשים, חוגים, קבלות שבת וכו'

נאחל לכולנו שפע פעילויות ואירועים לכלל הציבור - לגימלאים, לדור הצעיר ולילדים. 


אחראית על המועדון דבורה זרח. 

הטלפון של דבורה: 6932715  ;  052-8348137


עוד פרטים 



חוגי יצירה וספורט – 
פתוחים לציבור וגם לתושבי הסביבה.
  


בילוי ופנאי :
"חפשות" על שלל גווניה.
פרלמנטים סוערים.
בקיץ – בריכת השחייה, 
ובחורף - גני שעשועים וספורט.


בית כנסת 
בראשית שנות ה-80, הוקם בית-כנסת "אוהל אברהם" (על-שם חברנו אברהם אדרת ז"ל).
בית הכנסת משמש את החברים והאורחים בימי חג ומועד.
אחראית על בית הכנסת - תקווה צמח שביט.

איילת חוגגת 71 שנים לישראל!


החגיגה נפתחה בטקס מעבר בין אירועי הזיכרון ועצב האובדן והשכול,
לבין חגיגת העם והארץ.
השנה בחרנו להעלות על ראש שמחתנו 40 שנה לחתימת הסכם השלום עם מצרים, שעל אף קרירותו מהווה סטטוס קוו יציב עם שכנינו מדרום.
נכנסו לאווירת החג החופשית, עם ריקוד הדגלים של הילדים במרפסת, דבר מנהל הקהילה והזיקוקים.
המשכנו להפנינג גדול ומגוון ובו תערוכה קטנה של זיכרונות וצילומים מסיני מאת חברי איילת השחר, פעילויות ומשחקים פרי המצאה וביצוע של חברים מהקהילה האיילתית מתכני החג, ודוכני אוכל מעדות וטעמים שונים.
כ-730 חוגגים עבריים היו שם.



יום הזיכרון תשע"ט
(הוקרא בערב יום הזיכרון) 


מאז שהייתי קטנה, אולי מאז שאני זוכרת את עצמי, יום הזיכרון היה היום הכי מפחיד בשנה, הכי מלחיץ והכי מרתיע. מידי שנה הייתי עושה לעצמי מבחני אומץ, לראות ולבדוק איזו משוכה אוכל לעבור הפעם- פעם להגיע לחדר זיכרון עם כל הילדים, פעם להגיע לטקס הערב בחדר אוכל, פעם להגיע לטקס בית הספר, פעם להגיע לבית קברות. כי בטקסים האלה – כל העצב מתפוצץ לי מבפנים ואני כנראה לא מצליחה לשאת אותו. אם להודות על האמת, פעמים רבות, הייתי מוותרת לעצמי, משכנעת את עצמי שאצלנו במשפחה, במילא הזיכרון והעצב נמצאים ביומיום ולא צריך סיבה מיוחדת לציין אותם. אבל אז שוב כועסת על עצמי על הויתור ועל כך שאני לא בסדר ולא מכבדת את המעמד ואת כל הנופלים. והדילמה ממשיכה ומלווה אותי עד היום.
מאז שהייתי קטנה, הבנתי שביום הזה אסור להפריע לאמא, שביום הזה היא עם מיגרנה נוראית, שרק הולכת וגדלה עם השנים. נולדתי לאמא אלמנת צה"ל שהתחתנה בשנית – תקלה לא פשוטה והתמודדות יומיומית. וכאילו לא די בזה, כמה שנים אחר כך הדוד ארז נהרג בתאונת אימונים במטוסו - וזה אגרוף לבטן, ומיד אחרי זה הדוד ספי שנהרג בלבנון - אגרוף נוסף, ושנייה אחרי זה רז, בן הדוד שנהרג בתאונה - כבר אין מקום בבטן לעוד אגרוף. והשנה גם מיכאל המתוק שנפטר בצבא. די אלוהים!
כשהייתי קטנה, לפעמים הייתי משתעשעת ברעיון שאולי המושג "משפחת השכול", בכלל הומצא על המשפחה שלנו.
וכל שנה מחדש, כשמסתיימת חופשת הפסח, כשהשיבולים כבר לא כל כך ירוקות, ומגיע איתן הריח הזה הנעים והעצוב, הריח של סוף האביב, אז כל האגרופים שבבטן מתחילים שוב להלום חזק. הבטן הכל כך רכה הזו, מתכוננת וסופגת בהתחלה את העצב הבלתי נתפס של יום השואה, ומיד כבר מתארגנת אל העצב של השבוע הבא.
והעצב לא מרפה, הוא תופס חזק, הוא לא מוותר. ויום הזיכרון מתקרב. וכל פעם מחדש אני שואלת את עצמי אם יעמדו לי הכוחות, אם אצליח בכל מבחני האומץ שלי, אם אהיה מספיק חזקה. וכשמגיע היום הזה, אני מתגייסת כולי ורק מתפללת שלא יהיו יותר אגרופים בבטן.
מיכל חרמוני זמיר


ליל הסדר - פסח תשע''ט - סיכום של נועה הרמן
על ליל הסדר שהיה, אבל נתחיל מהכוס הרביעית.
וכל כך למה ?
כי בברכה לכוס זו, שנכתבה על ידינו (חמוטל ואני), התייחסנו ל"הפקת הסדר".
וזו הברכה:
אנחנו אשר על ה"סדר", אמנם לא יצאנו "לחרות", ונשארנו משועבדות לקיום הסדר. במשך שנים רבות חשוב לנו למלא את מצוות קיום הסדר הקיבוצי באיילת-השחר. המצווה לספר ביציאת מצרים, על כל המורכבות של הסיפור.
אנחנו לא מקיימות את המצווה בעצמנו, כמובן. יש לנו עוזרות נאמנות "חסידות נסתרות", וגם כמה עוזרים המצטרפים לקיום המצווה.
כולנו חרדים לקיומו של הסדר הקיבוצי באיילת-השחר. מסורת שנמשכת באופנים שונים כבר כמעט 100 שנים.
אנחנו, מרימות כוס רביעית לקיומו של ליל הסדר הקיבוצי המשותף, לעוד שנים רבות.
לחיים וחג שמח !!!"
עד כאן לשון הברכה.
השנה חגגו עמנו בחדר האוכל – 410 מסובים.
בכדי שנזכה ליופי והחגיגיות בה התברכנו, נדרשו מאמצים והכנות רבים:
ההכנה מתחילה אצלי בפחדים שאני מפחידה את עצמי, שלא נהיה מוכנים בזמן, שאולי משהו ישתבש, ועוד מיני חששות ודאגות משונות.
ואז באה חמוטל, ומרגיעה אותי שהכל יסתדר ויבוא על מקומו בשלום.
הגם שחדר-האוכל שופץ השנה, עדיין, כדי שיהיה חגיגי ומתאים לליל הסדר, נדרשה לא מעט עבודה להביאו לחגיגיות שנראתה בליל הסדר עצמו.
כאן באה לידי ביטוי עבודתן הנאמנה של ה"חסידות הנסתרות" – רעיה, נוקי, פוקי וענת, ועוד כמה "נאמנות", שלא חסכו מהשעות המאוחרות של הערב והלילה כדי לסייע ולעזור בכל הכרוך בעבודות לקראת ליל הסדר.
בתחום האומנותי של הערב חסרנו השנה את אורלי חורין, (שהתגייסה השנה כסבתא לנכדות בסדר המשפחתי), ובכדי להכין את הילדים להופעה ושירה ובחד-גדיא, עזרה לנו עירית כץ ממחניים, ואנחנו מאוד מודים לה על-כך.
נודה ליורם ומיכאל בורשטיין (יורם שמלווה בנגינתו את כל מי ששר ומופיע, ומיכאל שמפעיל את ההגברה בלילה עצמו). רק אחרי הסדר הסתבר לי שבחלק הדרומי של חדר האוכל ההגברה פעלה הרבה פחות טוב, ובנושא זה דרוש שיפור.
נודה לאלה ש"מאחורי הקלעים" תורמים ועוזרים: משפ' שדה שבמשך שנים על המרק, שובל וערבה שעל הקניידלך, יחד עם המגלגלות, הבחורים שמסדרים את השולחנות, נערי הבוגרת שתורמים את תרומתם. והתורנים הרבים המגיעים כל אחד בתורו לקחת חלק ולו קטן בהצלחת הסדר. 

תודה לברוך ליפסקי, שכיהן כאב הסדר ברוח טובה, וניהל את הסדר כהלכתו (בעצם כהלכתנו), כולל הטמנת ה"אפיקומן" וציון והכרזת המוצאים אותו.
תודה להגר ויאיר ליפסקי, שתרמו לסדר בנגינתם.
נודה לקריינים הרבים שכל אחד בזמנו קרא את הקטע שהופקד בידו לקריאה.
למובילי השירה בציבור - דיתה עילם ויורם דורה, וגם לפנינה בהט שהוסיפה את קולה הייחודי. תודה לרבים שנעתרו להזמנתנו לקחת חלק עם בני משפחתם בשיר "אחד אלוהינו" ולעשות זאת מהבמה. 
ראויים לציון מסמרי הערב - ביצועו של רון ברוק לשיר "שלח את עמי" בליווי לירון ברימר בסקסופון לכל תשואות הקהל, וה"חד גדיא" של הילדים, המהנה את כולנו כל שנה מחדש.

קצת היסטוריה מסדרים רחוקים.
לפני 50 שנה (בשנת 1969) היה הסדר האחרון בחדר האוכל, לפני המעבר לסדרים בבית העם. בסדר זה ליווה אותנו פעם נוספת יחזקאל בראון, שכתב אז עיבוד מיוחד ל"חסל", אותו אנחנו עדיין שרים בסיומו של הסדר.
בבית העם חגגנו במשך 25 שנים את ליל הסדר (כ-1000 מסובים כל שנה!)
בשנת 1996 חזרנו שוב לחגוג בחדר האוכל.
דבר נוסף - השנה מלאו 40 שנים להגדה המחודשת שלנו, שאיתה אנחנו מבלים כל שנה בליל הסדר. גם בסדרים משפחתיים ובתפוצות.
ולסיום - לא נותר לי אלה לקוות שנזכה כולנו לקיים את המצווה לספר ביציאת מצרים. ואת המצווה "והיגדת לבנך ביום הזה", גם בשנים הבאות.
נועה הרמן

ליל הסדר תשע"ט - דברי אב הסדר ברוך ליפסקי
כמו בכל שנה - אביב.
חרציות פורחות וחיטה לקראת הבשלה, פרי האבוקדו עדיין נקטף.
ירקות החורף שמפנים את מקומם לשתילת הקיץ. שדה כרובית לקראת קטיף. הכל מלא בהדר ירוק, צהוב ולבן. שלל פריחות וריחות משכרים והשנה גם התברכנו בגשמים הרבה יותר מהשנים הקודמות. אשרינו!

כמו בכל שנה באביב - מגיע פסח.
נדמה כי מה כבר יש לחדש, כבר הכל נאמר ובכל זאת בלב פנימה יש תחושה של שמחה, של התרחבות הלב.
היופי, כך נדמה לי, הוא בשילוב בין ישן לחדש. ובקיבוץ הגדלנו לעשות.
ישבו אנשי רוח שחיו בקיבוץ לאורך השנים וחשבו מה לספר ואיך לספר.
הם היו משוכנעים שכל המרבה לספר ביציאת מצריים הרי זה משובח.
עד 1954 התייחסו בליל הסדר גם ליום השואה, יום העצמאות ולחג הפועלים - כל אלה היו אירועים בהם יצאנו מעבדות לחירות.
לאחר מכן, בעזרת אנשי בית השיטה שהגיעו בפילוג, נוצרה הגדה שחיברה בין המסורות של שני הקבוצים, כשדוד אלף כתב וצייר ציורים מדהימים שמופיעים בהגדה עד היום.
בהמשך, בשנת 1979 נוצרה ההגדה בה אנחנו קוראים היום.
כל זה מלמדנו על הדורות הקודמים והאנרגיה שהשקיעו ביצירת החג.
זו הוכחה לכך שהיה פה שמח לפני שנולדנו. זו הוכחה לכך שיש לנו הרבה במה להתגאות. המשך היצירה היהודית בכיוון מודרני וחילוני היה חשוב לחלוצים ולרבים שבאו אחריהם.
עכשיו כשאנחנו יושבים לשולחן בליל הסדר, אנחנו מחויבים לעשות את הלילה הזה שונה מכל הלילות, לא רק במאכלים אלא גם בתוכן, כשאנחנו שרים ביחד כקהילה קיבוצית את שירת החירות הזאת, שעדיין רלוונטית לאחר שנים כה רבות, בדיוק כמו סיפור יציאת מצריים.
חג שמח לכולם! 
 ברוך ליפסקי

 כוס שנייה, מתוך ארבע הכוסות בליל הסדר, הרימה יעל גרינשטיין-מירובסקי

כוס שנייה לדרך –
עם ישראל הלך דרך ארוכה במדבר, דרך שהבחירה בה הייתה תחת אילוצים ואיום, אבל סופה היה שחרור והצלה.
בחג החירות תשע"ט נאחל לכל הנשים שבינינו, שתהיו בנות חורין לבחור בדרך בה יבחרו ללכת באופן חופשי, ללא תכתיבים ואיסורים, מתוך אמונה עמוקה במה שנכון עבור כל אחת מאיתנו.
ולכולם, גברים ונשים, נערות ונערים, ילדות וילדים, נאחל שנלך בדרכים טובות, שבהצטלבויות שנקרות בדרכנו נדע לעשות את הבחירה הנכונה בדרך המתאימה ביותר עבורנו. וגם אם זו דרך חתחתים, וגם אם מסתבר שטעינו בדרך – שנדע לחשב מסלול מחדש – ולצאת מחוזקים, משיעבוד לשחרור, בדיוק כמו עם ישראל.
לחיים!  
יעל גרינשטיין מירובסקי

טקס יום השואה תשע"ט


דברי פתיחה

ערב יום השואה והגבורה תשע"ט מוקדש השנה למאבק ההישרדות של היהודים בשואה. הערב נביא לפניכם קטעים מתוך יומן שנכתב בידי אדם בשם אריה קלוניצקי. שם היומן "יומן אבי אדם" והוא מביא עדות חזקה בעדינותה על קורותיה של משפחה אחת המנסה לשרוד את התופת.

בני הזוג אריה ומאלווינה קלוניצקי היו מורים בבית ספר בפינסק. ב-22 ביוני 1941 בעת שהגרמנים תקפו במפתיע את בני בריתם הרוסים, שהו בני הזוג בחופשה אצל הוריה של מאלווינה בבוצ'אץ' שבאוקראינה. כשבאה ההתקפה הגרמנית שוב לא יכלו לצאת משם. לפתע הפכו לחיות הנרדפות על נפשן. ללא בית וללא כל מחסה אחר, ללא מזונות ומלבושים, ללא כל אמצעים כספיים, הם עושים מאמצים על אנושיים כדי להינצל ולהציל את ילדם אדם. שעה שפסה כל תקווה, הם מפקידים את ילדם בידי משפחה נוצרית מתוך תקווה קלושה שמא יישאר לפחות הוא בחיים.

סיפור קורותיהם עולה מן היומן אותו כתב אריה בעברית, בעודם מתחבאים בשדה הדגן. היומן נכתב בימים האחרונים להשמדת יהודי גאליציה, בזמן שהגיטאות כבר חוסלו ותושביהם- 450 אלף בקירוב- נשלחו למחנות ההשמדה. יריעת הזמן קצרה מאוד בת שבועיים בלבד. אולם בחווית השבועיים הללו מתמצית הטרגדיה היהודית בשנות השואה.

לאחר שקיבלו בני משפחתם של אריה ומאלווינה קלוניצקי את דבר העדות הזו על גורלם הטרגי, נודע לפתע כי צאצאם אדם שרד לפליטה. עתה החל מאבק על גורלו של הבן והחזרתו לחיק עמו ומשפחתו – מאבק שלא נשא פרי.

אריה קלוניצקי היה קרוב משפחה של הזמר היהודי קנדי המפורסם ליאונרד כהן, אשר קרא לבנו אדם. כהן, עסק בנושאי השואה בחלק משיריו, אשר יובאו כאן הערב.

דינה קגן





קונצרט במכוורת איילת-השחר
בצהרי יום שישי 9/2/2019, התכנס קהל חובבי מוסיקה רב-גילי באולם הקטן והמכבד של המכוורת המקומית.
על הקונצרט, המבצעים והאווירה המיוחדת - קראו בקישור שלפניכם.

חוגגים את ראש השנה תשע"ט / אור צפרוני

אני אתחיל הפעם מהסוף ואעבור להתחלה, ובדרך אנסה לענות על כל מיני הירהורים ותהיות. היה חג נפלא לפי כל הכללים והמסורת האילתית, ועם טוויסט קטן (שאליו נחזור בהמשך).

 

התחלנו עם אירוע פתיחה, מה שנקרא "פרוזדור לחג", ברחבת מגדל המים, עם הפנינג זורם, עם מאפים מעולים שהנעימו לנו את החיך, חלוקת שי, יצירה לילדים, שבעצם בנתה את התפאורה של הבמה, וים של אנרגיה טובה, שהכניסה את כולם לאווירת החג.  

באותו היום האנרגיה הכללית, או ה"תדר" שכולם הגיעו אליו, כבר עלה בשתיים או שלוש דרגות.

 

בערב החג - ארוחת החג המסורתית בדשא, שכל אחד הביא את ההכי טוב שלו (דרך אגב, אצלנו בשולחן אני לא יודע אם היה את האוכל הכי טעים, אבל לפחות top5). זכינו בברכת מנהל הקהילה, שלחנו ברכות לאנשים שקרובים לנו, או שסתם בא לנו לברך אותם עם הדוורים הצעירים, אשר התחדשו בחולצות עם הדוור הכי דוור, שהוא הדבר! בעולם (דיוקנו של מוטי התנוסס על החולצות).

* הייתי יכול למכור כל חולצה כזאת בהרבה כסף בסוף הערב...

קטפנו קצת בונבונירות מעץ המשאלות עם ברכה לשנה הקרובה, ומשם גלשנו לאמפי, לערב שכולו פריצות דרך והתחלות חדשות.

כאן, מבלי שנרגיש, כבר כולם היו בעוד שני "תדרים" או שתי דרגות של אנרגיה יותר גבוהות (גם מי שחושב שלא).

 

ואז התחיל המופע - שופר, הרמת כוסית, ריקוד של ילדי א' עם נערי י"ב, ההנהלות בריקוד פורטנייט לצלילי הסרט "משימה בלתי אפשרית", מגדל המים שהתחדש השנה, הסערה שהכתה בוואדי, כיתת בר מצווה בריקוד טוי (זוכה האירוויזיון השנה), סרטונים על הספורטאים שלנו, על מרכז הקליטה שנסגר, ומה נרצה שיקרה לנו בשנה הקרובה. ובין לבין הלהקה המקומית המופלאה, שנתנה את הלב, דורית (אמא שלי) קיבלה כבוד קטן על סיומו של פרק העבודה בחיים ותחילת הפנסיה.

בעצם כל מה שעבר עלינו בשנה האחרונה, וכל זה בזרימה מושלמת, עם שני המנחים המעולים (דנה מורן רביד ותום להד), מעבירים אותה בהומור בעניין וברגש.

ואז, כשהיינו ממש כבר גבוה - עברנו לפאב, לשתות כמה בירות, כדי שלא יסתיים לנו הערב כל כך מהר, והחזקים שבינינו אפילו הגיעו לשעות הקטנות של הלילה.

 בערב החג השני הקרנו סרטים באמפי – גם כאן היה זורם, מפנק וכייפי.


 ועכשיו נחזור להתחלה או לטוויסט של הסיפור:

על פניו הכל נראה כרגיל או בערך אותו הדבר, אבל כנראה שההתכווננות והאנרגיה המכוונת והדיוק בפרטים הקטנים, בלי שאנחנו שמים לב משפיעים עלינו.

ולפעמים גם זה קורה בלי שמתכוונים, שהכל פשוט מתחבר בדיוק כמו שצריך, והאנרגיה של כולם מתחברת לדבר אחד, שיוצר משהו גדול, יפה, נעים, מרגש והרבה כיף. וזה בעצם מה שכולנו, או לפחות רובנו, הרגישו תוך כדי החג וביום יומיים של אחרי.

כל זה כמובן לא היה קורה בלעדיכם, שבאתם לחג ופתחתם את ליבכם אל מה שבא אליכם, בלי הרבה שאלות, פשוט לקבל את מה שבא, וכמובן באהבה.

היה צוות מדהים שהכין את החג, שלחלק גדול ממנו זו היתה הפעם הראשונה באירגון חג איילתי, ללא ניסיון אבל עם הרבה דימיון, והרבה פתיחות.

בשבוע, אולי אחד הלחוצים בשנה, הביאו את המשהו החדש הזה.

אז תרשו לי לציין את תלם ויפעת גלילי, לו יהי בן ארי, גילת רוכמן, עדי בארי, עדי ששון, נדב ישראלי, דינה כגן, נועה הרמן האחת והיחידה, זהר ברנזון ושרה צפרוני! שבאמת זה היה קצת קשה, ולפעמים נראה בלתי אפשרי, עם הזמן הלחוץ והחופשים והתחלת השנה בבי"ס אבל זה קרה ובגדול! (למעשה, אם תסתכלו על הווטסאפ של הקבוצה, התחלנו כבר בסוף יולי) אז שוב תודה ענקית לכם, היה כיף לעבוד איתכם! הייתם מדהימים!

 

ועוד כמה דברים – היו בחג למעלה מ-700 משתתפים.

בהכנות וההפקה השקיעו באהבה גדולה למעלה מ-70 איש, אישה ונוער, רבים וטובים, מקצוענים וחובבנים, שעזרו ונתנו יד, מכל הגילים המיניים והצבעים, שבלעדיהם כמובן שום דבר לא היה עובד.

ואינשאאלה, השנה הקרובה תיראה כמו כל ההפקה הזאת והחג הזה.


לאלבומי תמונות מהחג:

ראה"ש תשע"ט - ההכנות והארוחה על הדשא

ראה"ש תשע"ט ההפנינג ברחבת מגדל המים




ברכת מנהל הקהילה / איתמר גולן 

ערב טוב וחג שמח!

בתי הפיוט "אחות קטנה" הפותח את תפילות ראש השנה מסתיימים כולם במילים "תכלה שנה וקללותיה" פרט לבית האחרון המסתיים במילים "תחל שנה וברכותיה"...

שלא כמו בפיוט, אני מבקש לציין חלק מהברכות שהיו לנו בשנה החולפת:
נטע ברזילי ו"TOY" הביאו לנו את המקום ראשון באירוויזיון, נבחרת העתודה בכדורסל הביאה לנו את אליפות אירופה, ספורטאים וספורטאיות רבים זכו במדליות בתחרויות בינלאומיות, וגם נבחרות המתמטיקה והפיזיקה חזרו לארץ מעוטרות במדליות, חברות היי-טק ישראליות עשו אקזיטים ביותר מ - 6 מיליארד דולר, וע"פ הסקרים כמעט 90% מאזרחי המדינה מרוצים מהחיים בה...

 

וכאן אצלנו...

נכון שהמצב הכלכלי לא מזהיר ובכל זאת, חברים ותושבים חדשים נקלטים בישוב, בבית סיעודי הולכת ומסתיימת הבניה, חדרי האירוח והמלון בדרכם להשקה מחודשת, חדר האוכל שופץ ובשני ערבי שבת האחרונים הוא שוב היה מואר ושוקק חיים, לולים חדשים כבר ממש עומדים בקנה, ומגרש הכדורגל שוב ירוק כמו שכבר שנים לא היה, והכי חשוב - בתי הילדים שלנו מלאים עד אפס מקום.

 

אז נכון ששוב לא עלינו למונדיאל, ונכון שיש מאבקים בין ימין שמאל, ויש וויכוחים על חוק הלאום ומקומו של בית המשפט העליון, וזכויות החקלאים בקרקע ומכסות המים, והדתה (או שמדתה), וחמאס יורים טילים, והאירנים מאיימים, וההשקעות הרבות עדיין לא פרעו את השטר...

 

ובכל זאת... בפתחה של שנה חדשה חשוב שנסתכל קדימה בתקווה.

 

נתן יונתן כתב:

"שוב נתחיל מחדש, שכולם מתחילים

החורש, האוסף, המשורר, העלים

הנופלים עם הרוח, פניני הטללים

והגל החוזר אל חופיו התלולים"

 

חגי ישראל כרוכים להם בעונות השנה, ויש משהו במחזוריות השנים הזו שמטעין באנרגיות, שנותן כוחות לכוון ולייחל למחר טוב יותר (וכאמור, לא כי חו"ח עכשיו רע) ולכן -

עם בוא השנה החדשה מבקש לאחל לכולנו שהשנה הבאה תביא איתה בשורות טובות, שתהה זו שנה של עשייה, צמיחה, התפתחות ורווחה ובעיקר שתהיה זאת שנה של חברות, בריאות וביטחון ושנדע שה"יחד" שלנו נתן, נותן וייתן לנו כוח...

 

שנה טובה וחג שמח !!!


 

 


איילת חוגגת 70 שנה למדינה ביום העצמאות תשע"ח
חגיגת עצמאות 70 לישראל נפתחה בטקס מעבר מרשים בין אירועי העצב והשכול של זיכרון האובדן, לבין הכרזה על תקומת העם והארץ, 
עם הופעת בכורה של בן-גוריון על המרפסת שלנו המקושטת וריקוד הילדים נושאי הדגלים. 
המשכנו להפנינג גדול ומגוון ובו פעילויות מתכני החג ודוכני אוכל מעדות וטעמים שונים. מעל 800 חוגגים עבריים היו שם. 
לקינוח הערב התכנסנו אל הבמה המרכזית למופע וטקס הדלקת 7 משואות לפי מספר עשורי מדינתנו ואחריו מסיבת ריקודים שמחה וצוהלת. 

טקס יום הזיכרון תשע"ח, לזכר בנינו וחברינו שנפלו
טקס מכובד זה, לזכר בנינו וחברינו שנפלו, אורגן במשך שנים ע"י ניצה חי ז"ל ואחרים.
סיפורם של הנופלים מספר לנו את סיפורה של המדינה שבדרך, מתש"ח ועד ימינו אלה.
ימים בהם הולך ומעמיק השסע בתוכנו, במקום להתאחד ולשאוף לשלום. ימים בהם הולכת ומתפשטת השחיתות בצמרת המדינה, מדינה אשר מאות מצעיריה עוזבים אותה לניכר, כי אין לה מה להציע לצעירים אלה. יוקר המחייה רק עולה וידם אינה משגת להגיע לדירה משלהם.ממשלה אשר תצטרך ביום מן הימים לשלוח את בניה לשדה הקרב, ובנים אלה יצטרכו להקריב את חייהם למענה, כשאינם יכולים להאמין שנבדקו כל האופציות לפתרון המשבר, לפני שיאלצו לצאת למלחמה. כאשר נפלו בנינו במערכות השונות, לא כך הם רצו לראות את המשך הדרך בה מנווטים קברניטנו את הספינה. הם רצו לדעת שאיבדו את חייהם, על מנת שהדורות הבאים לא ידעו עוד מלחמה. עדיין אין לנו את הפריווילגיה לנוח על זרי הדפנה. סביבנו ובתוכנו קיימים אותם זרמים קיצוניים ופנטים שינסו לשים מקלות בגלגלים, בכל הסדר נורמלי שכל כך מתבקש וחייבים אנו להיאבק בקיצונים אלה עד חורמה.
חייבים אנו להישאר חזקים ולשדר עוצמה לסובבים אותנו. 
האם נוכל לעשות זאת עם מנהיגות כזאת?
האם מנהיגות כזאת תוכל להגיד :"אחרי" והעם ילך איתם? 
מחוייבים אנו, מדור לדור, לזכור ולא לשכוח את הבנים והחברים, שנתנו הכל על מנת שנוכל, אנחנו, להמשיך בשגרת חיינו. את זה ניסתה ניצה שנה אחר שנה להנחיל לנו בהצלחה ובתבונה רבה.
כל אחד ואחד מהנופלים היה עולם ומלואו. אחדים בעלי משפחה שנותרה מיותמת, אחרים בגילאים בין 18 ל-21, שהיו רק בתחילת דרכם ולא זכו לילדים ונכדים, נערים צעירים. אחרים, שרק עלו לארץ המובטחת וישר נשלחו למלחמה, בנים שרק התגייסו לצבא, מצאו את מותם בתחילת הדרך והשאירו משפחה עצובה 
וכואבת. טייסים שהגנו עלינו ממעל והתרסקו לרסיסים למטה, ואסתרק'ה היפה, שרצה להגיש עזרה ופגז 
תפס אותה בעמדה.
מקווה שזכר הנופלים לא ישכח!
שנמשיך לשמור על מסורת זו, כפי ששמרה אותה ברגישות ניצה חי , זיכרונה לברכה!
כתב: רם ששון


דברי פתיחה ליום השואה תשע"ח, שנשא ברוך ליפסקי  
כל שנה אנחנו עומדים כאן, באותו הערב, באותו המקום ונראה לרגע, כי זה הכל מן שגרה שכזו. חג הפסח מאחורינו ויום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות עוד לפנינו.
יש כבדות באוויר.
יום העצמאות השנה מיוחד עוד יותר - 70 שנה להקמת המדינה. מן יום הולדת. מדינה כבר לא צעירה, ועדיין יש הרבה מה לשנות והרבה מה לשפר.
הכבדות באוויר יכולה להשפיע על הטון של הדברים.למרות כל האבידות, אפשר להסתכל על מחצית הכוס המלאה ולהדגיש את מה השגנו. איך, למרות הכל, הגיעו לכאן עולים מארצות שונות והקימו פה מדינה משגשגת. הזמן שחלף, כאילו רומז לנו ש'ישן מפני חדש תוציאו', כלומר, מה שהיה כבר פחות רלוונטי לחיינו ולכן, בואו נתמקד בחדש.
זו בהחלט דילמה: האם לשחרר את הישן ולהתמקד בחדש?
האם בכלל אפשר ללמוד ממשהו של דורות קדומים?
התשובה מורכבת.
התכנים שנעלה היום לא שייכים לעבר והם מאוד רלוונטיים.
המין האנושי התקדם בציר הזמן, אבל העוולות נמשכות, אמנם בשמות שונים, אבל רצח, עמידה מהצד, חוסר איכפתיות - כל זה נמשך כחוט השני בהיסטוריה.
לצד זה יש דוגמאות רבות של שותפות, של ערבות הדדית, שאותם אנחנו כמהים להבליט, כי הם אלה שנותנים לנו דוגמה חיובית של איך נכון לחיות.
המסר הזה הוא על זמני, ולכן השואה אינה קשורה רק למלחמת העולם השנייה ורק לאירופה, אלא היא אירוע שצריך ללוות את כלל המין האנושי.
הנוראות של השואה עומדת לה לרועץ, משום שאיך אפשר להכיל משהו כל כך גדול.
יום זיכרון זה, הוא המשך ישיר של חד הפסח, בבחינת 'והגדת לבנך'. נגיד לבנינו להיות איכפתיים, להגיש עזרה, למחות כנגד הרוע ולהשתדל להיות טובים.
הצלחה בכל ולו חלקית, תמלא את נפשנו ואת הכוס המלאה בעולם הזה!



ליל הסדר תשע"ח, 2018  
בסדר השתא  הסבו כ-400 מסובים, חברים ואורחים. (מספר דומה לזה מסובים כל שנה).
כמו בכל שנה, אני מודאגת מיד אחרי חג הפורים, ("מה יהיה עם ומה יהיה בלי"), ואיכשהו, עד ה"סדר" הדברים מסתדרים באיזשהו אופן ולמרות זאת, הדאגה לקיומו של החג תמיד מקננת בי.
ואז באים חמוטל ואלון ומרגיעים אותי שהכל יסתדר.
בכל אופן, ההתחלה היא בניקיון חדר-האוכל. מזה כך וכך שנים, עושה זאת חמוטל עם ה'חברה' מ"הבוגרת" עם המדריך שלהם. זו הזדמנות נדירה עבורם לעסוק במלאכה בזאת ותודה להם על כך.אח"כ באה ה"סגה" של הקישוט. כל שנה יש קונצפט קצת שונה, אבל 'בגדול', מכניסה קבוצה קטנה (ואיכותית) של חברות את צבעי האביב לחדר-האוכל. ויחד עם התמונות הגדולות והתמונות החדשות, ניתן למקום הצביון המהודר של ליל הסדר.

לכל ההכנות, נוספים הדברים הרגילים שאינם זוכים להידור - כמו השולחנות והכיסאות, אותם יש לנקות ולהציב במקומם. הכנת הכופתאות במבצע משולב בהנחיית ערבה ושובל והמגלגלות המתנדבות, הכנת המרק המסורתי, שבלעדיו לא יתכן סדר כהלכתו, עליו מופקדות בנאמנות אריאלה ואלה לבית שדה. ועוד עשרות רבות של פרטים, הלא הם כתובים לפי סדר במחברת של חמוטל.
לציון מיוחד זוכים אצלי ים גולן וגם נגה גולן, שבסבלנות גדולה מצטרפים מידי ערב להכנות הבלתי נגמרות.
ועדיין לא דיברנו כלל על התוכנית של ליל הסדר, שגם השנה נפלו בחלקנו (חמוטל ונועה), עם אורלי חורין, שעדיין לא מתייאשת, ונענית להפצרותינו לא לזנוח את הסדר הקיבוצי, עם כל הקשיים הנילווים לביצועו.
והתמורה, התמורה היא רק בסדר עצמו, כשהוא עובר בהצלחה ויש בו קורטוב של התרוממות הרוח של ציבור המשתתפים.
את הסדר השנה הנחה בהצלחה אב הסדר אברהמי לנדסמן.
על המוסיקה ניצחה אורלי ועל הקלידים יורם 'הניצחי', יאיר ליפסקי בחצוצרה והגר ליפסקי בחליל. ההגברה - ע"י מיכאל (בנו של יורם, בהנחייתו של תלם חורין).

יש, כמובן, דברים שניתן, רצוי ואולי אפילו צריך, לשפר.
לכן, מי שיש לו הצעות, טוב יעשה אם יפנה אלינו כבר עכשיו ונכניס אותן (למחברת של חמוטל), כדי שניתן יהיה להיעזר בהן בשנים הבאות.

וכמו שאני נוהגת לסיים רשימה זו בכל שנה - 
שנזכה לעשותו בצוותא גם בשנים הבאות!                                                                                                  
ארגנה וסיכמה: נועה הרמן                                                                                                


Master האיילתים - פעילות בחג סוכות


אלבום תמונות מהמשחק - כאן


 בחג הסוכות, התכנסנו על הדשא המרכזי ויצאנו ל-Race Master  האיילתים.

Race Master זהו מרוץ משימות, בשילוב אפליקציה ותחנות מבוססות מיקום.כל קבוצה מקבלת מחשב לוח (טאבלט), דרכו מועברים רמזים למיקום התחנה.


בכל תחנה על הקבוצה להשלים חידות ומשימות שונות, חלקן מתבססות על ידע וחלקן אקטיביות ודורשות עבודת צוות ושיתוף פעולה. המערכת מסכמת את זמן הביצוע ואת התשובות לתוצאה סופית ומשווה בין הקבוצות. הקבוצה המנצחת היא זו שתבצע את כל המשימות בצורה הנכונה ביותר ובזמן הקצר ביותר.

 

דרך Race Master האיילתים, ביקשתי ליצור חיבור של הקהילה למקום, בדגש על פעילות רב גילאית, בה כל אחד יכול לתרום את חלקו וגירוי ללמידה וחקירה, אודות המקום והקהילה בהם אנו חיים. כל זאת נעשה בדרך חדשנית ומהנה, המותאמת למשתתפים.

כל תחנה קשרה בין המקום להיבט אחר בקיבוץ.

 

ב"אבן כוכב" עסקנו בקהילה, ב"מרכז הצעיר" בחינוך, ספורט איילתי בדשא המרכזי, היסטוריה בתחנת השלטים, ביטחון ב"מטוס הסורי", מים בברכת ה-500, מתנדבות ומתנדבים בבית המתנדבים, משאבת מים אנושית במגדל המים, מקומות היסטוריים בתחנת האוטובוס הישנה, וספרים ואנשים בספריה.

 

בפעילות השתתפו קרוב ל-150 איש. היה מאתגר ומאוד מהנה, לראות כל כך הרבה אנשים, נשים וטף, במגוון גילאים כה רחב, נהנים, חוקרים ולא מוותרים. תענוג גדול.

בסיום, ניצחה קבוצת אורן-נעמני-ברימר-מוסקל-בוזגלו וכאן המקום להודות לרן ששון וחבורתו בכביש 90, שתרמו ביד נדיבה לפרס הראשון.

תודה לכולם, מאוד נהניתי.

ישי אלף

 


התרבות היא חיינו
לפני כחודש, נבחרתי לתפקיד רכזת תרבות.
הגשתי את מועמדותי לתפקיד, כי פעילויות תרבות, לדעתי, מהוות חלק מעמודי התווך של קהילה חיה ובריאה.
התחלתי את התפקיד ברגל ימין, בהרצאה "לקום אל החיים" עם ענת יהלום במועדון לחבר. 
אל המועדון הגיעו חברות וחברים, מאיילת ומהסביבה, היה מרק חם ואווירה נעימה.
התגובות היו חיוביות, וכבר יש תכנון להביא הרצאות בנושאים מגוונים.
באופק שלנו כבר ממשמש וקרב חג החנוכה.
השנה נחגוג בחדר האוכל, כמיטב המסורת, בהפקת נערות ונערי הבינונית והבוגרת, ונזמין את הציבור להצטרף להדלקת נר ראשון של חנוכה.
חשוב לי מאוד לשתף אנשים נוספים בצוותי החגים, ולקיים פעילויות גם בימי החול. לצורך כך אני זקוקה לכולכם, אנשי איילת!
אז...
אם יש לכם רעיון,

אם אתם רוצים "להרים" חג/פעילות או כל דבר אחר –
אנא, פנו אלי, ויחד נעשה לנו "יום, יום חג..."

באהבה,
רעות אדרת


רכזת התרבות - רעות אדרת 


השנה שעברה הייתה גדושה בפעילויות הקשורות בחגיגות המאה לאיילת.
מגוון אירועים שהתרחשו לאורך השנה, והשיא היה בסתו 2015. 
תוכנית ורשמים
 כאן