יובל החמישים
מפזמוני העבר
כתבה גליה לנדסמן למסיבת סיום אירועי יובלה-50
שיר נא לי, שיר נא לי ברוח.
שיר נא לי על ניחוחים.
שיר נא לי על אשכולות הענבים,
שיר על לילה ועל אוהבים.
כך מתחילים הסיפורים

חולי קדחת ויוקדים מחום,
הם ממשיכים לחיות ולחלום.
כך מתחילים הסיפורים המשונים,
על אנשים, על אנשים,
אשר קוראים להם הראשונים.
הו, ספרו נא האורות
בלי מים נואקים שדות
בלי מים נואקים שדות צרובי חמה
לכן רקדו מוצאי המים כל הלילה שם
ולא נִלאו לשיר עד כי מלאה נפשם,
כי מלאה נפשם במים הזורמים, במים החיים.
אלה שידעו זיעה
אלה שידעו זיעה מרה ומלוחה
ידעו עשן ואש
כי בשוחה עמדו ולא נפלה רוחם
כי כיליון ציפה להם
עם כלות, עם כלות כוחם.
והאויבים אשר קרבו מעברים
פנו אחור כי נתקלו בגיבורים.
אלה שעמדו במלחמה מרה
עשו בה את ביתם למבצרם.
תל-חי נפלה
תל-חי נפלה, רעים יצאו משם
הן בגדיהם קרועים ואפר על ראשם.
תל-חי נפלה, תל-חי!
אבל בעיניהם האדומות סיפור הקרב.
תל-חי נפלה, תל-חי נפלה,
עימה יוסף וחבריו.
וברדת הלילה
וברדת הלילה
ראינו רק חושך סביב
רק אורנו בער לבדו, בער לבדו.
פה ושם מהבהבת
לשון מדורה ערבית
בביצה או בהר, צהבהב ואדום.
שירי מסכת יובל החמישים
מילים: חיים גורי / לחנים: יחזקאל בראון
מילים: חיים גורי / לחנים: יחזקאל בראון

שירי על תפוח
שירי לי שיר על תפוח,
שירי לי על תפוחים.
שיר מתוק וחמצמץ בין העלים,
שיר עסיס ניגר פרי הילולים.
שירי לי על תפוחים.
שיר מתוק וחמצמץ בין העלים,
שיר עסיס ניגר פרי הילולים.
שיר נא לי, שיר נא לי ברוח.
שיר נא לי על ניחוחים.
שיר נא לי על אשכולות הענבים,
שיר על לילה ועל אוהבים.
כך מתחילים הסיפורים
כך מתחילים הסיפורים כולם:
שלושה בתים, פרדה ועגלה
כך מתחילים הסיפורים המשונים,
על אנשים, על אנשים,
אשר קוראים להם הראשונים.
שלושה בתים, פרדה ועגלה
כך מתחילים הסיפורים המשונים,
על אנשים, על אנשים,
אשר קוראים להם הראשונים.

חולי קדחת ויוקדים מחום,
הם ממשיכים לחיות ולחלום.
כך מתחילים הסיפורים המשונים,
על אנשים, על אנשים,
אשר קוראים להם הראשונים.
הו, ספרו נא האורות
הו, ספרו נא האורות,
הו, ספרו נא המילים
את סיפור הנפלאות
את סיפור המתנחלים.
הו, ספרו, הו, ספרו.
חמישים שנה עברו,
חמישים שנה מאז.
חמישים, חמישים.
הו, ספרו נא המילים
את סיפור הנפלאות
את סיפור המתנחלים.
הו, ספרו, הו, ספרו.
חמישים שנה עברו,

חמישים שנה מאז.
חמישים, חמישים.
בלי מים נואקים שדות
בלי מים נואקים שדות צרובי חמה
ואין תקווה טובה לאדמהו
והאיכר רואה את השמיים הכחולים שמעליו
כמו קללה, כמו קללה.
והאיכר רואה את השמיים הכחולים שמעליו
כמו קללה, כמו קללה.
לכן רקדו מוצאי המים כל הלילה שם
ולא נִלאו לשיר עד כי מלאה נפשם,
כי מלאה נפשם במים הזורמים, במים החיים.
ושם עמדו באור השחר והודו לאלוהים.

אלה שידעו זיעה
אלה שידעו זיעה מרה ומלוחה
ידעו עשן ואש
כי בשוחה עמדו ולא נפלה רוחם
כי כיליון ציפה להם
עם כלות, עם כלות כוחם.
והאויבים אשר קרבו מעברים
פנו אחור כי נתקלו בגיבורים.
אלה שעמדו במלחמה מרה
עשו בה את ביתם למבצרם.

תל-חי נפלה
תל-חי נפלה, רעים יצאו משם
הן בגדיהם קרועים ואפר על ראשם.
תל-חי נפלה, תל-חי!
אבל בעיניהם האדומות סיפור הקרב.
תל-חי נפלה, תל-חי נפלה,
עימה יוסף וחבריו.
וברדת הלילה
וברדת הלילה
ראינו רק חושך סביב

רק אורנו בער לבדו, בער לבדו.
פה ושם מהבהבת
לשון מדורה ערבית
בביצה או בהר, צהבהב ואדום.