יואל אדרת
תאריך לידה
22/4/1947
תאריך פטירה
6/7/1983
יואל אדרת
נולד ב- ב' באייר תשי"ז 22.4.1947 בבית השיטה
נפל ב- כ"ה בתמוז תשמ"ג (6.7.1983) בעת סיור מפקדים בדרום לבנון.

יואל, בנם של רבקה ואברהם נולד ביום ב' באייר תשי"ז (22.4.1947) בבית השיטה. 
בהיותו בן שלוש שנים, בעת הפילוג בתנועה הקיבוצית, עבר יואל עם הוריו לקיבוץ איילת-השחר. 
כאן התחנך, למד, וסיים את בית-הספר היסודי והתיכון "מבוא הגליל". יואל למד במגמה ריאלית והצטיין בלימודיו. הוא גילה כישרון גם במקצועות הומניים. כתלמיד בבית-הספר, כחייל וכמפקד בצה"ל התגלה יואל כמהיר תפיסה, קלט בקלות את חומר לימודיו והתמצא בו בלא מאמץ. בבית-הספר היה הרוח החיה, הרבה להשתעשע במעשי קונדס ובבדיחות. הוא נטל חלק פעיל באירגון המסיבות החברתיות, בחיבור הפיזמונים ובהצגת המערכונים. 
יואל אהב לטייל, לצאת למסעות נועזים, לטפס על הרים, ומנעוריו התקשר בחיבה מיוחדת לכל הכרוך בטיסה ובחיל-האוויר. "ביטאון חיל-האוויר הוא התנ"ך שלי", נהג לומר. הוא השתתף בהקמת חוג גדנ"ע אוויר, בנה טיסנים והפריח אותם מעל תל-חצור. כשסיים יואל את החוג, המשיך והדריך בו את חבריו בבניין טיסנים. זמן רב לפני גיוסו לצה"ל, קבע יואל את דרכו: לחיל-האוויר. אבל הוא נפסל לשרת בחיל זה, בגלל ליקוי בראייה.

בסוף נובמבר 1965 הוא התגייס לשירות סדיר. התנדב לנח"ל מוצנח ומיהר להסתגל ליעדים החדשים בצה"ל: למד, הדריך והשתתף במבצעים. עבר בהצלחה שורה של השתלמויות וקיבל כנפי צנחן. בתקופת מלחמת ששת הימים השתתף בקורס קצינים וסיימו בהצלחה. כסג"מ צעיר נתמנה יואל מדריך בבה"ד -1. כעבור כ-3 שנים הוא הופקד על מחלקה בחי"ר, עלה מדרגה לדרגה, ממפקד מחלקה לסגן מפקד פלוגה, ואחרי כן כמפקד פלוגה. כשהועלה לדרגת סרן מונה יואל לתפקיד סגן מפקד גדוד חי"ר. 
כחודש לפני מלחמת שלום הגליל הוא קיבל את הפיקוד על גדוד, הובילו לקרב ובשורותיו נפל. אחרי מותו הועלה לדרגת סא"ל.

בתפקידים השונים שמילא בצה"ל, בסדיר ובמילואים, זכה יואל להערכת מפקדיו. בגיליונות ההערכה עליו נאמר: "הוא שולט בחומר ובאנשים, מגלה כושר מנהיגות; הוא קצין מעולה, בעל נכונות נפשית לביצוע כל משימה,אהוד ומקובל על חייליו, בעל יוזמה, תושייה,מקיים יחסי אנוש מצויינים, מציאותי, מקובל על הכל". 
כשסיים את שירותו הסדיר, התגייס לשרת כקצין ביטחון באל-על: עדיין שואף לטוס, אם לא בחיל האוויר, לפחות בחברה אזרחית. לאחר מכן חזר יואל לקיבוצו, איילת-השחר. התחיל לתכנן תוכניות להקמת מפעלים בקיבוץ, נכנס לעבוד במסגרייה והקים משפחה עם רעייתו, עדנה.

יואל היה בין היוזמים של הקמת המפעל התעשייתי לתבניות פלדה ליציקת צמיגים "איתן". הוא יצא להשתלמות בארצות-הברית וכשחזר השתתף בהכשרת צוות עובדים והשתתף בהנהלת המפעל. אחר-כך נבחר למזכיר הקיבוץ, כשהוא ממהר להסתגל לתפקידו החדש, האחראי. גם בתקופה זו התמיד יואל בתחביבו הישן בחוג הדאייה והקדיש את שעות הפנאי שלו לטיפוח החוג. בכל השנים שמילא בהן תפקידים אזרחיים אחראיים, הוא הוסיף להשתלם ולהתאמן בקורסים בצה"ל, התקדם מתפקיד לתפקיד וראה בכל אחד מהם חובה ויעוד.

באסיפת הקיבוץ, לפני צאתו למילואים, דרכו האחרונה שממנה לא חזר, נפרד יואל מהחברים בכמה דברי-סיכום על פעולתו כמזכיר הקיבוץ. 
למחרת יצא עם הגדוד ללבנון.

ביום כ"ה בתמוז תשמ"ג (6.7.1983), עת יצא לסיור מפקדים באזור עמיק בלבנון, עלה יואל על מוקש ונהרג והוא בן 36 שנים. 
יואל השאיר אחריו רעיה, חמישה ילדים, הורים ושלושה אחים. 
הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות באיילת-השחר. 

במכתב למשפחתו כותב יואל:
..."בכל מלחמה, מי שמשלם את המחיר הכבד ביותר הם האזרחים, שבתיהם נהרסים והם מוכרחים לברוח, כדי למצוא מחסה להם ולבניהם. אזרחים לבנונים אלה אינם אשמים במה שקרה, ואנחנו משתדלים להקל עליהם את המצב, כמה שאפשר. יש לזכור שצה"ל הוא צבא שאינו פוגע באזרחים, בניגוד לאויב שמולו אנו נלחמים"... 


הדלקת נר זיכרון