נדב ישראלי
תאריך לידה
7/3/1944
תאריך פטירה
1/3/1970
נדב ישראלי
נולד ב- י"ב באדר תש"ד 7.3.1944 באיילת-השחר
נפל בכ"ד באדר א' תש"ל 1.3.1970 בעת מילוי תפקידו בחיל-האוויר.

נדב, בנם של שחורה וזליג נולד ב- י"ב באדר תש"ד בקיבוץ איילת-השחר.
הוא סיים את לימודיו ביסודי ובתיכון בקיבוץ. היה קשור מאוד למשפחה ובעיקר לאם. אהב אנשים והיה מקדיש להם הרבה מחשבה ותשומת לב. היה בין היחידים שהיה משוחח עם הצעירים המתנדבים שהגיעו לקיבוץ, הזמין אותם לחדרו והקדיש להם הרבה מזמנו, לכן היה אהוב על הכל. נדב השתתף בקורסים של גדנ"ע אוויר והגיע בהם לטיסה ב"פייפר". לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר, השתוקק מאוד להמשיך בלימודים. הוא לא היה תלמיד שקדן מטבעו, אבל במקצועות ריאליים אחדים, כגון מתמטיקה וכימיה, היה מבריק.

נדב התגייס לצה"ל בנובמבר 1962 והתנדב לחיל-האוויר. בתקופת שירותו הצבאי ניסה "לתפוס" כל דבר. הוא נרשם לבחינות הבגרות ואף עמד בחלק מהן. בזמנו הפנוי היה מרבה לקרוא, התעמק בספרות יפה ובעיקר היה מרבה לבקר בתערוכות אמנות. נדב סיים בהצלחה קורס טייס ולאחר השתלמות נוספת, הפך להיות מדריך טיסה. הוא הוכיח עצמו כבעל יכולת חשיבה וניתוח טובים, הגיע להישגים יפים מאוד וקיבל דרגת סרן.

עוד לפני גיוסו לצה"ל התגלה כבעל "ידי זהב" ברוכות, וכאשר שוחרר מן הצבא התחיל לעבוד במסגריה.  הוא קרא סיפרות מקצועית בשטחים רבים, ועסק בתכנון פרוייקטים שונים, חלק מהם בסיוע ענפים במשק. כיוון שהיה ער ופעיל בכל הקשור בעינייני חברה, נבחר לאחר שובו מן הצבא לוועדת החברה במשק. נדב היה שותף להתלבטויות ולדיונים בכל חיי הקבוצה ורגיש לצדק חברתי. בקיץ 1969 הדריך במחנות קיץ של "הבונים" בארצות הברית. 
בראשית מרץ, 1970 נקרא נדב לשירות מילואים פעיל, אך בו ביום, אור לים כ"ד באדר א' תש"ל (1.3.1970), נפל בעת מילוי תפקידו. 
הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות באיילת-השחר.

מפקד הטייסת כתב לאימו ולאחיו מכתב תנחומים, ימים מספר לאחר נפילתו של נדב, וזו לשונו: "בהילקח מכם נדב, אבד לנו חבר מן השורה. נדב היה מופיע לטיסות גם מעבר לנדרש ממנו. הוא ידע שאנו זקוקים לו ולכן היה מתייצב בכל רגע קשה – וכאלה היו רבים. נדב היה מן המתנדבים ולקראת כל מבצע ביקש שאזכרנו לטובה ושאכין את רשימת הטייסים והוא היה מוכיח לי מדוע מגיע דווקא לו להשתתף יותר מאשר לאחרים. לא רק טייס היה, אלא גם מתכנן ובונה כלים טכניים שונים. לכלים אלה הייתה מטרה אחת ויחידה והיא – הקלת עומס העבודה ושיפור רמת הביצוע - - -
דמותו תישאר עימנו ותשמש מופת לדורות הטייסים הבאים".

במכתב הוקרה אל אימו, שנשלח לאחר נפילתו של נדב, הועלתה על נס תרומתו של נדב לייעול. הוא הגיש הצעה לבניית מכונה מסויימת ובמכתב החתום ע"י יו"ר הוועדה המרכזית להצעות ייעול כתוב לאמור: "ההצעה נבדקה ע"י הגורמים המתאימים בצה"ל, אשר סמכו ידיהם עליה כתרומה בעלת חשיבות לחיל האוויר הישראלי, תחום שהיה כה קרוב לליבו של נדב. הוועדה החליטה, איפוא, להעניק לך מכתב הוקרה זה ופרס כספי סימלי בסכום של 1000 ל"י. מי ייתן ולא תוסיפי צער ומכאוב. חיזקי ואימצי!".

כתבו עליו:
"אהבת אותם, את השמיים. 
שלך היו, כי כבשת אותם ביד קלה ובוטחת, אמיץ וזריז.
בילדותך טיפסת אליהם והגעת "רק" עד צמרות העצים. 
בנעוריך החל החלום לקרום עור, ושילדי טיסנים שבנית, קרמו נייר עדין בידיך, וצלחו לשחקים.
ראשון לטייסינו הצעירים היית. 
הילדים ידעו – פייפר חג מעל המשק ומנפנף לשלום – "נדב".
מטוס רועם בשמיים – "הטייס שלנו"! 
חזרת למשק והכנסת רוח חיים בכל עיסוק בו נגעת. 
היו שחשו כלפיך תרעומת, על התנופה סוחפת הכל שלך, על הטעם והעיניין שידעת למצוא בכל...
תוסס ואוהב חיים וממצה אותם עד תומם, כזה היית בילדותך וכזה בגרת. 
מידי פעם היה מנצנץ בך שביב של גאוניות, ומביא במבוכה את אלה שלא תמיד הספיקו לעקוב אחר החידוש והברק שברעיונך. 
הייתה שיטה ודרך אחת בכל חייך הקצרים. תמיד חיפשת את הדרך הקצרה, אשר תהייה גם הנכונה וכשמצאת אותה, לא נרתעת מלנסות להגשימה. מעולם לא היית מוכן הלכה מסיני ותמיד מוכן לצאת לקרב למען עקרונות ודעות שניראו לך צודקים.



הדלקת נר זיכרון