רביב ברימר
תאריך לידה
24/10/1960
תאריך פטירה
8/1/1986
רביב ברימר
נולד ב- ג' חשוון תשכ"א 24.10.1960 באיילת-השחר
נפל ב- כ"ז בטבת תשמ"ו 8.1.1986 בעת מילוי תפקידו.

רביב, בנם-בכורם של חנה ואלישע, נולד ביום ג' בחשוון תשכ"א (24.10.1960) בקיבוץ איילת-השחר, דור שלישי בקיבוץ. 
רביב החל ללמוד בבית-הספר "מבוא הגליל" בקיבוץ וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון האזורי "עמק החולה" בכפר בלום. הוא השתייך לחטיבת בני הקיבוצים, הרבה לעסוק בספורט, בעיקר בכדורגל וכדורסל והיה אחד משחקני קבוצת הכדורסל בקיבוץ. רביב היה בעל טעם טוב וגילה עניין רב בספרות ובאמנות, בקולנוע ובמוסיקה, הן קלאסית והן פופ. 
מילדות התעניין בתחומי מדע שונים והראה בהם בקיאות וידע. לסיכום שנת הבר-מצווה כתב עבודה על האטום ובסיכום שנה י"ב בתיכון, הייתה עבודת הגמר שלו בנושא אסטרופיסיקה, על 'החורים השחורים'. רביב היה תלמיד מצטיין בנושאים ריאליים והומניים, ועם זאת מצא זמן, כשאר בני גילו, להשתלב בעבודות המשק השונות והתמסר לענף גידולי השדה – בעיקר גידול הכותנה. במחברת החיבורים שלו מתקופת בית-הספר, כבר ניתן להבחין בחוש הסתכלות והומור משולב ברצינות שמעבר לגילו.
כך, למשל, בעת אחד הטיולים, כאשר עברו ליד מפעל 'פרי הגליל' וראו תעלת מי ביוב מצחינה, מיד נתן לה שם 'נהר המיסיסיפי', ומצד שני כתב מאמר 'ויתור על החיים למען האידיאל'. עם סיום הלימודים התנדב, יחד עם חבריו לגרעין "עודד", לשנת שירות שלישית בעיירת הפיתוח יוקנעם, והדריך בה בני נוער מקומי.

רביב התגייס לצה"ל בשלהי אוקטובר 1979 והתנדב לחיל-האוויר. הוא סיים בהצלחה את כל שלבי האימונים והוסמך כטייס מן המניין וכטייס נטל חלק במלחמת שלום-הגליל. לאחר תקופת-מה, הוא הועבר לבית-הספר לטיסה והדריך בו. לדברי מפקדיו "גילה בגרות והדריך ברמה גבוהה". בסיום שלב ההדרכה חזר לטייסת. הוא היה מקובל מבחינה חברתית על עמיתיו לטייסת. אישיות חיובית מאוד וטייס בעל "ידיים טובות".

ביום כ"ז בטבת תשמ"ו (8.1.1986) נפל סרן רביב ברימר בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בקיבוץ איילת-השחר. השאיר הורים, אח ואחות וחברה, מתיה.

במכתב התנחומים למשפחה ציין מפקדו כי רביב היה טייס ולוחם מסור ואהוב. 
משפחתו וחבריו הוציאו חוברת לזכרו ובה תולדות חייו. ציוני דרך בחייו הקצרים ודברים עליו ומשלו.

מתוך דברים שנאמרו על קברו: "...רביב, צנום ועירני, מחודד צדודית ומושחז במילותיו המועטות. אחד מילדינו. כזה שהכל זורם אליו מאליו, ללא כל מאמץ. נער שהכל גאים בו ומלווים בעין-טובה.
ומהיום, עוד מצבה של בן שלא יזקין. עוד זיכרון של אבן לנוכח נוף העמק בטור העצבויות"...


הדלקת נר זיכרון