שמעון אופהויזר - אופז
תאריך פטירה
23/3/1948
שמעון אופהויזר – אופז
בי"א באדר ב' תש"ח – 21 למרץ 1948, עלה אוטובוס עם נוסעים על מוקש בדרך צפת – ראש פינה.
4 אנשים נהרגו במקום ו- 4 נפצעו, בינם היה שמעון, אשר נפצע קשה בראשו.
שמעון נפטר לאחר יומיים - ביום י"ג באדר ב' – 23 למרץ

שמעון נולד באפריל 1913, בעיר נירנברג , בגרמניה. 
אביו היה בעל בית מסחר ורכש לו עמדה מכובדת בעיר ובקהילה, על ידי פעילותו הציבורית והסוציאלית. 
בביתו שררה אווירה יהודית, אותה ספג שמעון מילדותו. הוא התקשר לתנועת נוער יהודית כללית וכאחד ממדריכיה התקרב לציונות. כבר באותן השנים, כאשר הדריך קבוצת נערים מהשכבה הצעירה, התגלה אחד מקווי האופי היסודיים שלו: נאמנות בלתי מוגבלת לכל תפקיד שהוטל עליו. ביחס של חיבה, קשר אליו את הנערים-חניכיו שאהבו אותו מאוד.
עם עלות הנאצים לשלטון, עזב שמעון את גרמניה ועבר לשוויץ ולצרפת. פגישותיו עם המוני הפליטים היהודים, הביאוהו למסקנה ההגיונית, שמקומו לא שם. הוא עזב את משרתו, הצטרף לתנועת "החלוץ" שם הכיר את רבקה, רעייתו ויחד איתה עלה לארץ בשנת תרצ"ה והגיע לאיילת-השחר. מאז, חבר קיבוצנו.

שמעון נפל תוך מילוי חובתו הציבורית – כשליח. שליח ציבור, אשר נטל המשק הוטל עליו והוא נשא בו שנים, תוך נאמנות ומסירות, תוך נפתולים קשים עם העיניינים המסובכים בהם משתזרת מלחמת קיומו הקשה של משקנו, יצירתו, התקדמותו והתפתחותו.
צנוע, נעים ושקט היה בהליכותיו. שופע רעת וחברות. בעל ידיעות יסודיות ובעל שורשים עמוקים בשטחי החיים השונים. אחד המעולים שהתבלטו מתוך העלייה החלוצית, שהגיעה למשקנו מגרמניה.
דמות מגוונת ועשירה. נושא תמיד בעול, במזכירות-פנים, בגזברות, בהדרכת נוער ובריכוז חבר עובדים בעונת העבודה במטע. חביב על הציבור כולו, אהוב על העובדים ומכובד על כל הבא במגע עימו. גישתו המעשית אל המציאות, הייתה בנויה על רקע רעיון הקיבוץ ועל אמונו הבלתי מתערער בעתידו של הקיבוץ.

ההכרזה על מדינת ישראל הולכת וקרבה. האווירה מסביב הולכת ומתחממת.
צפת הייתה נצורה. הנסיעה לשם מסוכנת. חוליות ערבו בדרך. שמעון התעקש לעלות ולהמשיך לנהל בצפת את ענייניו הכספיים של הקיבוץ. האוטובוס עלה על מטען. שמעון הובהל פצוע אנושות לבית החולים ושם נפטר, חודש וחצי לפני הכרזת המדינה.
השאיר אחריו את רעייתו, רבקה ושלושת ילדיהם: גד, עמרם ומיכל.



הדלקת נר זיכרון