title
title
title
title
title
title
title
פרשת ויצא
פרשת ויצא: המסע אליו יצא יעקב, המסע אליו יצאנו אנחנו

חודשיים חלפו מאז חגיגות המאה, השגרה חזקה יותר מכל דבר...
ההתעלות, ההתרגשות, השמחה, הגאווה וכל תחושות השייכות שהיו שם – אני מתרפקת על כל אלה, מבקשת שימשיכו לתת לי דלק. שואלת את עצמי מה היה שם, שאיפשר להתנתק מהמציאות, להתכנס בתוך הבועה האיילתית ולשמוח כל כך. כן, חגגנו כאילו אין מחר, אבל יש מחר, המחר הוא כאן, עכשיו והוא מזמין אותנו להתבונן, לנסות להבין – מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים.
ובאמת, המתיקות של חג המאה באה לו גם משום שאנחנו יודעים מאיפה באנו. שנות המשבר הארוכות והקשות, עזיבות, מצוקה כלכלית, התפרקות השותפות ושינוי אורחות החיים. אפשר היה לחשוב שאין תקנה לקהילה שעברה טלטלות כה חריפות - והנה, אנחנו כאן! והעתיד נראה מבטיח (אם רק מנהל מקרקעי ישראל יתעשת, ויאפשר לאלו שרוצים לבנות פה את עתידם, לבנות אותו...)
כיון שהמנדט שלי קשור לפרשת השבוע, אני רוצה לפנות לשם ולהתבונן על המסע שלנו מבעד למסעו של יעקב, היוצא את בית הוריו והולך אל הלא נודע. יעקב רדוף. אחיו הפגוע, עשיו, רודף אותו, ולא פחות רודפים אותו רגשות האשם, על שהוליך את אביו שולל, ועל האסון שהמיט על משפחתו .
הוא מגיע לבית אל ושם, כנראה, נופל מותש ונרדם, כשאבן למראשותיו.
הוא חולם ובחלומו סולם ומלאכים עולים ויורדים ואלוהים מתגלה אליו ומבטיח לו הבטחות. אבל כשהוא מתעורר, הוא לא כל כך בטוח:
וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי, לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים...
הוא לא משוכנע שאלוהים יהיה לצידו. הוא מבקש רק את הבסיסי ביותר: הגנה, מזון, בגד, ו... לחזור הביתה בשלום. אלה התנאים שלו להתמסרות לה'. וכמה הרבה חוסר בטחון יש בהתניה הזאת...
יש לו סיבות טובות לחשוש, אחרי כל מה שעשה. ובכלל, היציאה לדרך היא רגע של תמורה בחייו, הם מקבלים כיוון חדש, יעקב משתנה, הוא הופך מפוגע לנפגע, הוא מתאהב, הוא מתנסה בכאב ואכזבה, הוא מתמודד עם רוע, זדון ותככנות. כשהוא יחזור לארץ, בחלוף 21 שנה, הוא יהיה כבר אדם אחר, עד כדי כך שיהיה צורך לשנות את שמו, מיעקב (זה שעוקב, מרגל, מתחבל תחבולות) לישראל, שם שהמילה "ישר" מקופלת בתוכו.
זה המסע אליו יוצא יעקב בפרשת "ויצא".
ואולי יש דמיון מסוים בין המסע הזה למסע שעברנו כקהילה. ממקום זחוח ויהיר דרך כל הכאבים והמשברים, למקום חדש, שיש בו ענווה וצניעות, עם כל התכונות הטובות של חום אנושי, שייכות וגאווה מקומית.
ומפה היה מקום לשמחה ורוממות נפש, כי הרי עמדנו בניסיון...

שבת שלום,
זהר אופז-ליפסקי