title
title
title
title
title
title
title
איילות בישנות: "קבוצת איילת-השחר"
פעם ראשונה מאז המפץ הגדול / יוסף חרמוני

כל 15 מיליארד שנותיו של היקום, כולן כאחת, ערגו וכמהו לראות בכתב את הצירוף "קבוצת אילת השחר". הן זכו בכך לפני... אופס! סבלנות. אתם, הקוראים, תזכו לדעת רק כעבור 29 שורות מתי התרחש האירוע הבין יקומי הזה. בינתיים, נעסוק בשמו הקודם של האתר אשר עליו קמה קבוצת איילת השחר.
ובכן: כידוע לכולנו, שמה הקודם של החצר אשר מדרום לנחל ווגאז/חצור היה "ניג'מת אלסובח". אנא, הקפידו לבטאו ניג'מת א-סובח. הסמ"ך הרעבתנית בלעה את הלמ"ד. זו דרכן של אותיות ערביות רבות. הרעב, גבירותי ורבותי, מעבירן על דעתן והן בולעות את הלמ"ד של "אל", מילית שמשמעה זהה ל-"ה" בעברית.
ועתה נראה כיצד כתבו חראתינו ומכותביהם את השם המסובך הזה.
הם היו יוצאי רוסיה ואוקראינה. רק לחלקם היה שׅמצון כלשהוא של ידיעת הערבית (בשונה מכל הראשפינאים, היסודמעלאים והמשמרירדנים, אנשי המושבות, אז.) על כן, שם המקום בערבית היה נכתב באופנים שונים: החל בשם התיק בארכיון הציוני המרכזי, ממנה שאוב כל הכתוב כאן: "ניזמד אל סובח". אחר כך נראית כתיבת השם המסובך הזה במסמכי התיק, כמופע של אילתורי ג'אז: "ניזמת-אל-סובך", "נידזשמעט-אל-סובך", "נידזמיט איל סובח", "נידזמיט על סובך". כל הג'אז הזה מגיע עד לכדי ייאוש מהעברית ומעבר לאותיות לועזיות: Nidjmet Subech, תוך השמטת "אל". אגב, פעמים רבות נזכרת קבוצת החראתים בראשי תיבות של המקום: נ"ס. (נוהל ראשי התיבות היה מקובל עד כדי כך, שבהתייחסות למפלגת פועלי ציון, מפלגתם של החראתים שהתיישבו בנ"ס, היה נהוג לכתוב את ראשי התיבות פו"ץ). מה יש להם עם הראשי תיבות האלה, הא?
מחשבות אלה ואחרות הסתובבו בירכתי מוחו של כתבנו (יוסקה ו.), כאשר שזפה עינו מלים ספורות החותמות מכתב. המלים הספורות הסעירו את נפשו. עניינו של המכתב, כמו מרביתם של המכתבים ב"תיק ניזמד אל סובך", הוא תחינת הניג'מאים לעזרה ראשונה כספית. נתן גולדברג היה אז נציגה של הקבוצה הקטנה, שמנתה כבר כחמישה-עשר עד עשרים חלוצים. [משך החורף והאביב של תרע"ו, 1916, הצטרפו לששת הראשונים חברים אחרים שהשתייכו אף הם לאותה קבוצת התיישבות. הקבוצה התארגנה כבר חמש שנים לפני כן- ב-1911, וגולדברג נמנה על ראשוניה]. גולדברג כותב ל-"מר י. טהון", מי שהחליף את ארתור רופין בהנהלת המשרד הארץ ישראלי של ההסתדרות הציונית, לאחר שהתורכים גרשו את רופין מהארץ. וכך חותם גולדברג: בכבוד גמור ובברכת התחיה, בשם קבוצת "אילת השחר" - נתן גולדברג. [הקו המדגיש, שלי. המרכאות, במקור. י.ח.].
גבירותי ורבותי, המכתב, והחתימה עליו, הם מתאריך כ' תמוז תרע"ו (שהוא 21.7.1916). את המכתב ובו קבוצת "אילת השחר" כתב גולדברג בחוות כינרת, בירת החלוצים בגליל דאז, בהיותו בכינוס שנמשך ימים אחדים כמנהג הימים ההם.
נראה שהשם "אילת השחר", או הניסיון להתרגל אליו, היה אז תינוק בן שבועות או אף ימים אחדים בלבד. זאת, כיוון שעוד בתאריך י"ח סיון תרע"ו, חודש ויומיים קודם לכן, כותב נתן גולדברג מכתב לד"ר טהון.
בראש המכתב, התאריך י"ח סיון תרע"ו, ומקום כתיבתו: נזמד על סובח. בסיפא של המכתב חותם נתן גולדברג בשם קבוצה קבלנית בנ"ס [נ"ס=ניג'מת א-סובח, כאמור].
זאת ועוד: תמרי, נציגה השני של הקבוצה, כותב בראש מכתב לד"ר טהון, מתאריך 19 [כך!] תמוז תרע"ו, ובראש המכתב הוא מציין את מקום כתיבתו: "נידזמיט איל סובח".
ייתכן כי נתן גולדברג הגה את רעיון "איילת השחר", ושיחרר אותו לאוויר העולם בפגישת הפועלים הגליליים בכינרת, בירת חלוצי הגליל אז, אשר ממנה כתב את מכתבו. ייתכן גם כי גולדברג חשב לתת לקבוצה עצמה את השם "קבוצת איילת השחר", כיון שאין הוא כותב בחתימתו "קבוצת פועלים באיילת השחר", אלא "קבוצת איילת השחר". משמע, זהו שמה של הקבוצה.
אלא שאין זה שם של קבוצה שהתכוונה לשאתו עימה לכל מקום בו תבחר להתיישב, כיון שהשם הוא תרגום השם הערבי ניג'מת א-סובח (כוכב הבוקר, כידוע לכולנו). זהו שמו של המקום, שהקבוצה הנקראת על שמו אומרת להשתקע בו, אם כעת (קיץ תרע"ו, 1916), ואם מאוחר יותר.
כך אמנם היה: כחודשיים לאחר מכן עזבו עשרים חברי הקבוצה את ניג'מת א-סובח, אולם הם נשאו עימם את חזון השיבה למקום. מן הסתם, נישא עימם גם השם שנתן למקום נתן גולדברג: איילת השחר. חזונם התגשם. גולדברג ושלושה חראתים נוספים ועימם רבים מאנשי הקבוצה חזרו לניג'מת-איילת מקץ עשרים חודשים. כאשר חזרו ממטולה, בקיץ תרע"ח, 1918 השתרש כבר השם: איילת השחר.
מראשית ימי סיפור תולדות איילת השחר, מקובל לראות את שם המקום, "איילת השחר", כשם שצמח עם החזרה לנקודה, בקיץ תרע"ח, 1918. והנה, מכתב נידח מגלה: חביירים, השם הזה עלה על הכתב כבר בתאריך כ' תמוז תרע"ו, 1916.
נועה הארכיברית המסורה והנודניקית, מוסיפה: כ' תמוז הוא גם יום ההיאחזות המחודשת באיילת, בתרע"ח, 1918. ומי שמחפש משמעות קוסמית בתאריכים: כ' תמוז הוא יום מותו של הרצל. מתנה יפה יותר מהשם "איילת השחר", לא יכול היה הייקה הבודפסטאי-וינאי המזוקן הזה לקבל מנתן גולדברג ועמיתיו, אף שהשי ניתן לו בדיוק תריסר שנים לאחר מותו.
----------------------------
נספר כמה מלים על נתן גולדברג, הוגה השם איילת השחר, זאת, מפי נועה הרמן: גולדברג הביא את הכוורות הראשונות לאיילת. היו אלה כוורות ערביות, שנראו ככדי חרס גדולים. מתי הובאו כוורות העץ המודרניות? הנה אתגר לאהוד ולתלם.
גולדברג עזב את איילת בעת הפילוג המקומי על רקע השאלה האם להמשיך כקיבוץ או להפוך למושב. לאחר עזיבתו, 1923, עבד בכל עבודה מזדמנת, ובצר לו אף עסק בניקוי רחובות. רחל ינאית בן צבי, שהיתה מקורבת לחראתים ועסקנית פועלים בכירה למדי, עזרה לו במציאת עבודה כמדריך חקלאי. אחר כך התיישב ברמתיים ועסק בחקלאות. נולדו לו שני בנים, וכן הלאה.
כבוד לזכרו.