title
title
title
title
title
title
title
חיפה זה לא תל אביב / טיול גאי"ה
 טיול הגימלאים לחיפה והסביבה
התרשמו וכתבו טובה ברוק וליאורה קהת

כאוהדת תל-אביב (לא מכבי או הפועל) אלא של העיר העברית הראשונה, אני מוכרחה להודות שחיפה מנצחת ביופי.
אתה עולה במעלה הכרמל והכביש מתפתל לו בין יערות צפופים (אחר-כך המדריכה הבהירה לנו שבישראל אין יער אלא חורש – מה איכפת לי, העיקר שירוק בעיניים ושלא יהיו עוד שרפות שיכלו את היופי הזה) ומלמעלה פרושים לפניך העיר התחתית, הנמל והים הכחול.
תל-אביב זה חנויות, תרבות, מוזיקה, מסעדות, רעש המולה, שווקים מכל מיני סוגים, בלגן של סגנונות בניה, ישן עם חדש – אורבניקה שיופיה הוא בכיעור שלה. עיר נוחה, שטוחה ורחובות שיורדים אל הים.
לעומתה חיפה תלולה, צריך לטפס מעלה או להתגלגל למטה – לא נוחה בעליל להליכה רגלית (אלא אם אתה יורד במדרגות הגן הבהאי המרהיב).
אתמול בטיול של מועדון גאי"ה, התחלתי להתיידד עם העיר, למדנו על עקשנותם של אנשי חוות משמר להתיישב במקום, הסתבר גם שחיפה נערכה להתמודד עם האוייב הנאצי לכשיהיה צורך במערכת מחפורות על שם מעוז מצדה.
חוויה נוספת הייתה הכרות עם קהילת האחמדים -תנועה שנוסדה בהודו ויש לה מאמינים בכל העולם, חבריה הם מוסלמים שרואים את מצוות הג'יהאד שבקוראן לא כמלחמה בכופרים או בשאר העולם, כפי שאנו חווים היום בהקצנה בלתי נתפשת. חבריה מאמינים בהפצת נאורות, שלום, אחווה ואי אלימות. על פניו, טוב יהיה אם ירבו האחמדים.
עבורי,  גולת הכותרת של "מופע חיפה " היה הביקור בוואדי ניסנאס ערב הכריסמס, חוץ מבתמונות ובסרטים לא ראיתי את ההפי של כריסמס בלייב, מעולם לא בקרתי באירופה או ארה"ב בתקופה מופלאה זאת של השנה.
חלונות הראוה זהרו בריקודים של נורות חשמל, שלל קישוטים, סנטות, מזחלות, איילים, סנאים, כוכבים ועצי אשוח מבלסטיק והרבה זהב ואדום. חלקנו ראו גם תהלוכה ותזמורת של שליחי סנטה קלאוס לעיר חיפה.
לכל החגיגה והשמחה הוספנו אכילת מנת פלאפל טעים טעים, תוך כדי עמידה בסמטת הגיא הצפופה - כשצריך להיזהר שהטחינה לא תיזל לתוך השרוול ואוטו חלילה לא ידרוס אותך.
מי שלא היה מודאג מהעלאת רמת הכולסטרול והסוכר בדם, מילא מגשי בקלווה במגוון צורות ומתיקות נוטפת. גם לשמוע ג'ינגל בל בערבית מפתחי חנויות נחשבת חוויה חד פעמית.
עם רגליים עייפות, גב קצת דואב שהרי אנחנו בכ"ז גמלאים, חלפנו ברכב על פני המושבה הגרמנית, כשהערב ירד, נדלקו ברחובה אורות הכריסמס בשלל צבעים צורות ומקצבים.
איילת השחר שבנו אליך מעוד טיול מהנה ומלא חוויות של מועדון גאי"ה, מודים לצוות שדואג להעשיר את חיינו ולהניע את אברינו מידי חודש בחודשו.
כתבה: טובה ברוק

ועוד רשמים מהטיול מוסיפה ליאורה קהת:

ערבו של חג המולד. בניגוד למיתוס של חג לבן ומושלג אצלנו יום שטוף שמש.

לא נתנו אמון בשמש, הצטיידנו בלבוש חם ויצאנו לכיוון חיפה לראות כיצד מקבלים המאמינים את פני סבא סנטה.

בצומת יגור אספנו את המדריכה גלילי שמיד הצהירה  למען הסר כל ספק שהקשר בינה ובין הגלילים האיילתים הוא מקרי בהחלט. היא בכלל גלילית מהנגב .

גלילי כדרכם של מדריכים פירטה את מסלול היום.

תחילה ביקרנו בשלושה אתרים על הר הכרמל, שמענו את סיפור חטיפתם של בני משפחת לזרוביץ, התרשמנו מתעלות הקשר שנחפרו כמערך הגנה מפני הנאצים לפני קרב אל עלמיין, וצעדנו ב"שביל הדורות" אתר מוזיאוני ששחזר מבנים אותנטיים מתקופות שונות שהובאו מרחבי הארץ לאתר. 

המשכנו לשכונת כבביר, שם פגשנו את פלח מ"האחמדים" שהאיר את עינינו  וסיבר את אוזננו על העדה האיסלמית  השוחרת שלום שעל דגלה חרוט:

"... אוהב אני את כל בני האדם כאהבת אם רחומה את ילדיה....

*אויב אני רק לעקרונות שקר הרוצחים את האמת .

*אהבת האדם היא חובתי."

(מדברי מייסד העדה).

דברי אלוהים חיים. איפה ישנם עוד אנשים כמו ה"אחמדים"?

יצאנו בהרגשה מרוממת, שאולי בכל זאת יש עוד תקווה לבני האדם.

וכך עם שיר בלב, ומעט לפני ערבו של יום ירדנו לכיוון ואדי ניסנאס.  הגיע זמן ארוחת צהריים מאוחרת. גלילי המדריכה המליצה על פלאפל. מבין כולם התאים לנו "פלאפל הזקנים". הרגשנו שייכים למקום.

אכן, טעים היה . חם, חם. פריך, ריחני ומלא כל טוב.

לאחר ששבענו, טיילנו לאורך הרחוב שהוכן לקראת החג, חלונות ראווה מקושטים, עצי אשוח מפלסטיק מוארים, מרכבות סנטה מנצנצות, ותהלוכה עם תזמורת בני נוער  בלבוש חג מסורתי , נזירים וקהל. מה שגרם לנו כמובן להנציח את האירוע בסדרת צילומים. שיהיה מה להראות בבית לנכדים.

עם רדת החשכה נדלקו האורות  וכל  האשוחים ,הסנטות ומרכבות האיילים הופיעו במלוא הדרם.

בהתפעלות רבה שמנו פנינו הביתה.

חזרנו עייפים אך מרוצים. מצפים לטיול הבא.