title
title
title
title
title
title
title
גיזום במטע איילת-השחר
בדצמבר 1981 סיימתי תקופה של ארבע שנים בגזברות.
כפי שהיה מקובל באותה תקופה, הייתי אמור להיכנס לתור בחדר האוכל.
מאחר והצוות בחדר האוכל היה מלא, יצאתי לחודש לגזום במטע.
אני שואל את מנהל המטע על שעת ההתחלה ומתייצב בחושך גמור, בשעה חמש ושלושים בחדר הקפה של המטע.
יחד איתי מגיע מנהל המטע ואנחנו ממתינים לצוות שמתגלגל לאיטו בחשכה של בוקר חורפי.
האחרון בצוות מגיע כעבור שעה ומסביר: "ידעתי שלא מתחילים לפני שש ושלושים".
יוצאים לשטח, אבל יש בעיה. אנחנו בעידן הלינה משפחתית ולחלק מהצוות יש ילדים (כאילו אין אישה בבית), שצריך להשכים אותם.
כשיגרה, אנחנו נפרדים מחצי הצוות ומבטיחים לעצמנו להיפגש בשמונה וחצי בחדר האוכל.
סוף סוף יורדים לשטח הקפוא. הגיזום נעשה על גבי  אפרןן (קטפרום), שיש להכין אותו. וכך, בשעה שבע מתחיל הגיזום.
אנחנו צוות גיזום מתוגבר הכולל שני אנשים.
שמונה וחצי, מצפצפים מהרכב. שעת ארוחת הבוקר.
סוף סוף מתאחד הצוות, שתופס בחדר האוכל שני שולחנות מלאים.
חשבתי לתומי כי אחרי ארוחת הבוקר הצוות, בכוחות מאוחדים, יסתער על הגיזום ולא היא.
בינואר 1982 ענת עברי ואנוכי היינו צוות הגיזום המתוגבר של המטע.