title
title
title
title
title
title
title
המאפייה נפתחת בקרוב...
קפה סלים (המאפייה של סלים) - לקראת פתיחה
בשעה טובה ומוצלחת, אחרי שאבק חגיגות המאה שקע, ושאריות הבצק נוקו מתנור האבן הוותיק (וגם שיפצנו אותו קצת), קפה סלים לקראת פתיחה כמאפייה קהילתית.
עבודות הכנה אחרונות מתבצעות בימים אלו, ואנחנו עדיין זקוקים לכמה דברים להשלמת העבודות, אם מישהו מוכן לתרום, יבוא על הברכה.
1. מקרר לאחסון חומרי אפיה
2. שולחן עבודה (עדיף ישן ו"אותנטי"), לא חייב להיות במצב מצויין, אנחנו יכולים לשפץ
3. כלי מטבח מ"פעם" שאתם מוכנים למסור למאפיה
אנחנו מחפשים גם אנשים/נשים שמעוניינים להצטרף לצוות המורחב של המאפייה, ולהתנדב בהפעלת המאפייה בימי שישי, ערבי פיצות בקיץ ועוד... 
המעוניינים, אנא פנו לנדב ישראלי  בטלפון 523869444
הודעה על פתיחה חגיגית של המאפייה הקהילתית תבוא בהקדם !!

וסיפור קטן:
בעקבות חגיגות המאה, הגיעה לאילת השחר רונית ורד, כתבת האוכל של "הארץ". מהביקור שלה אצלנו יצאו שתי כתבות מצוינות (אפשר ומומלץ לקרוא אותן באתר "הארץ"), אחת על המכוורת ואחת על המאפייה. בכתבה על המאפייה רונית התחקתה אחרי השם "משה רוגובסקי" שמעטר את דלת הברזל הכבדה של התנור במאפיה שלנו.
מסתבר שמשה רוגובסקי היה בונה תנורי אבן מהבודדים בארץ (ואולי היחיד?), שבנה תנורי אבן רבים בישראל אבל כיום ידוע רק על שניים שעדיין מתפקדים, אחד במאפיית חלות לשבת, בעיר העתיקה בירושלים, והתנור שלנו. כמה שבועות לאחר פרסום הכתבה, צלצל הטלפון שלי ממספר שלא הכרתי, ומהצד השני הציגה את עצמה דינה, נכדתו של משה רוגובסקי, בונה התנורים. דינה סיפרה לי בהתרגשות כמה שמחה לקרוא על שיקום התנור והמאפייה באילת השחר, וביקשה לבוא לבקר. כשבועיים לאחר מכן הגיעה דינה לביקור במאפיה, יחד עם כמה חברים. 
תוך רבע שעה נאספו במקום גם אבא שלי, נעה הרמן ועדנה אדרת, סיפורים סופרו משני הצדדים, גרסאות תואמו, ונעה הוסיפה עוד כמה פרטים לרשומות בארכיון. 
בין הסיפורים, סיפרה דינה שיש לה חברה טובה בשם דליה.

בפגישה שגרתית, נפגשו השתיים לכוס קפה, ודינה סיפרה לדליה על הכתבה שקראה ב"הארץ" בעניין שיקום המאפייה באילת השחר, שקיבלה את השם "קפה סלים" על שם האופה המיתולוגי של הקיבוץ. דליה החווירה ודמעות החלו זולגות מעיניה.
כמו בסרט הודי טוב, סיפרה דליה לדינה, שהיא אחייניתו של סלים (בת אחותו), ושהיא זוכרת איך הייתה מבקרת בילדותה את סלים ורגינה באילת השחר, ישנה בביתם ואוכלת מהעוגיות והמאפים של סלים.
עוד סיפרה דליה, שהיות ולסלים ורגינה לא היו ילדים, משפחתה חשבה שזכרם נשכח באילת השחר. וכמה התרגשה לגלות שאילת השחר שומרת ונוצרת את זכרו של האופה, ושגם ב-2015 אין ילד באילת השחר שלא יודע מי זה סלים!
ובזמן שהתרגשנו כולנו מן הסיפור הודיעה עדנה אדרת הבלתי נלאית, שחייבים להפגיש את כל הקצוות ביחד, וסוכם על מפגש שתי המשפחות (מצד רוגובסקי ומצד סלים) במאפיה באילת השחר בקרוב.
ולדעתי זה חיבור די מדהים –
שתי חברות יושבות לשתות קפה ומגלות שהן נכדתו של בונה התנורים המיתולוגי ואחייניתו של האופה המיתולוגי אף הוא, שבילה את רוב חייו מול התנור שהמיתולוגי ההוא בנה.
מאז ומתמיד היו המאפיות מקומות מפגש וחיבור בין אנשים.
בעולמנו חסר המאפיות והקצת יותר מנוכר – אני גאה ושמח ליצור מקום כזה.
אני מקווה שהמאפייה המחודשת תהיה מקום לעוד חיבורים אנושיים מסביב לתנור ולמאפים שיוצאים ממנו.
נדב ישראלי.