title
title
title
title
title
title
גלגולו של מבנה (המועדון)

גלגולו של מבנה (המועדון)                     

לפי גלגולו של מעיל (קדיה מולודובסקי)


1.

לאיילת בא גואל,

בנו מחסן לפני יובל,

מחסן לרך גם לחבר

ומעגילה !!! אין מה לדבר.

 

כאן המעשה נפתח,

בבניין לבן וצח.

מעשה במחסן של קיבוץ

שסיפק כל שנחוץ.

 

הן תפרו שם בגדים,

שמלות יפות ומעילים

תיקון, קיפול, וגם גיהוץ

שאף קמט לא יצוץ.

 רץ הזמן שנה, שנתיים


והמחסן זהב פרוויים

עוד עשור והמחסן כאילו,

עוד יותר יפה אפילו.

 

אך גדל לו הקיבוץ

והתקציב נעשה לחוץ.

 

קם סקנדל במשק! מה פה?

איזו מין צרה צרורה פה?

קצת גדל לו הקיבוץ

והתקציב נעשה לחוץ?

 

מה עושים ? חסל אין עזר,

סוגרים מקום לפי הסדר.

 המעגילה סגורה שנתיים,


אך המחסן...זהב פרוויים

עוד עשור והמחסן כאילו,

עוד יותר יפה אפילו.

 

פעם, התקציב שוב התכווץ,

הגיע זמן שוב לקצץ !

 

קם סקנדל במשק! מה פה?

איזו מין צרה צרורה פה?

איך תקציב שוב מתכווץ

וצריך שוב לקצץ?

 

2.

אז מה עושים? נו מילא, מילא,

נמשיך בלי כל המחסנים האלה!

 

רועמים כולם כרעם

על מחסן בגדים של פעם,

מה זה? איך זה כך עושים?

מי יקפל לנו ת'בגדים?

 ופתאום אימה ופחד,


תם עידן של ה"ביחד".

לא עומדים בזה הפרץ,

מגיע לו קצת דרך ארץ.

 

אחרי שנים של שיממון,

הפך הלז למועדון

עם אסופה של רהיטים,

קירות מעט מתפוררים.

 

אך עם מברשת, דלי וצבע,

לכסות אפשר כל פגע.

 

רץ הזמן שנה שנתיים

והמועדון זהב פרוויים.

עוד שנה והמועדון כאילו,

עוד יותר יפה אפילו.

 

ופתאום אימה ופחד

שוב צרה וחוסר נחת.

 בדמעות על הריסים,

נשרו להם כל התריסים!

 רועמים כולם כרעם,


מה קרה בזאת הפעם?

מה זה? איך זה כך עושים?

איך זה מאבדים תריסים?

 

עוד תקציב צריך לדרוש

לשפץ וגם לרכוש,

תחנונים ואיומים גם,

לא עזרו בזאת הפעם.

 

 3.

מתקנים??? בודאי!

מוסיפים עוד טלאי על טלאי.

מֶרֵק, צבע וגם ריח,

שהמועדון יהיה שמח.

 

רץ הזמן חלפו שנתיים

והמועדון זהב פרוויים

עוד חמש והמועדון כאילו,

עוד יותר יפה אפילו !

 

אז באה הבשורה,

יש תקציב במשורה...

 שומו שמים, האזיני ארץ,


התמלאנו און ומרץ

ומיד בזה החודש,

עברנו אל היכל הקודש,

חדר האוכל המוכר,

שהיה קצת מנוכר.

 

ומיד אחרי החג,

חור גדול נפער בגג ,

אחריו כמו מפל,

כל השאר, נפול נפל.

 

מביטים כולם בפחד,

רועמים כולם ביחד,

אויה. מה קורה פה?

איזו מין תקרה נבנה פה?

 

ריבועים ותעלות,

לא תואם את המפות.

המתנה של עוד חודשיים

לשינוי במפותיים.

 

 פעם באה המתכננת,

ועלתה על הכוונת.

 

צועקים כולם ביחד,

רועמים ללא שום פחד,

אייה קירות, תקרה, רצפה?

נשארה כאן רק ביצה!

 

אז ענתה הבחורה

בלשון חדה, ברורה,

צד ימין אני מסרתי,

לקבלן אשר הכרתי.

חלק שמאל אני תרמתי

לפועל אשר שכחתי.

והיתר חור מול חור,

תקבלו לפי התור!

 אז לסיכום!


סוף המעשה כבר מאחור,

הוא שקע לו מזמן בים האפור.

עם רהיטים צבעוניים ושיא של נוחות,

מעוצב, מחוטב ובעל איכות.

 

הספקנו להפעיל, לנגוע, למשש,

ולהשתמש בכל מה שיש .

שמחים להודיע שמועדון המאה.

מוכן לכניסה למאה הבאה!

                            כתבה: דבורה זרח