title
title
title
title
title
title
title
סדר פסח תשע"ו

ליל הסדר תמיד קשור אצלי לזיכרונות נעימים מילדותי, משפחה מורחבת גדולה, נטילת ידיים, קידוש, ביצה קשה, מרור, חרוסת וזרוע נטויה, הגדות מעוטרות והמון אוכל טעים של הדודה.
"המה נשתנה" היה עובר בירושה לבני הדודה הכי צעירים, אבל אנחנו הילדים לא היינו עסוקים בלשפוך חמתנו על הגויים, אלא בבילוש אחר הטמנת האפיקומן, החיפוש, והידיעה שלמחרת החג נלך כולנו עם הדוד ונקבל ספר חדש במתנה.
את דלת הכניסה השאירו פתוחה כדי שאליהו יוכל להיכנס חופשי, ואנחנו הילדים ישבנו ליד כוס היין בציפייה לראות מתי ישתה ממנה, כמובן שנרדמנו ולא זכינו לחזות בפלא.
מעל 40 שנה אני יודעת, שכשהחרציות והחרדלים מכסים את השדות מסביב, בקרוב נחוג את ליל הסדר באיילת ברוח שונה ואחרת. עם השנים והשתנות אורחות החיים בקיבוץ אמנם התמעט מספר המסובים לסדר הקיבוצי, וגם "זמרים וקריינים מיתולוגיים" אינם אתנו עוד, אך המסורת ורוח הדברים נשמרים. הפעם משה של גרא לא היכה על צור אבל רון ברוק הפליא בבקשתו לפרעה שישלח את עמו, ואם הנ"ל לא הבין עברית תרגם לו את הבקשה לאנגלית, דיתה עילם שרה את שירו של אביה, אברהמי לנדסמן היה אב הסדר, וקווינו כולנו ביחד שאיננו יותר עבדים ואף יודעים לשאול את השאלות הנכונות ובחכמה.
לוגיסטיקה שלמה ועבודה רבה הושקעו כדי לקיים את אירוע הסדר, ועוד לא אמרתי נועה הרמן בחרדת קודש וחמוטל גולן אשר בראש הפיקוד ועוזי הרמן עם "צבא חיילים".
הקירות מקושטים באיורי האגדה המקומית, אלומות חיטה וצבעי אביב מסביב, אורלי בחזית שרה ומנצחת על המקהלה של הגדולים והילדים.
קוראים בהגדה, שרים על אביב ומספרים ביציאת מצרים, חציית ים סוף, שותים ארבע כוסות, אוכלים
כל אחד מתבשיליו, ומהקניידלך שהיו טעימים עד מאוד. ושוב שרים ומקווים שיש אלוהים ורק אחד, הילדים מציגים את ה"חד גדיא" ויש גם סוף טוב - "קץ לרשע קץ לרע" (הלוואי אמן סלע לו יהי).
סערה גדולה התחוללה בסביבות חדר האוכל כשהילדים יצאו למסע חיפוש של חמישה אפיקומנים שהוחבאו הפעם ביסודיות יתר.
לנו באופן אישי היה זה ליל סדר מיוחד, איתמר נכדנו ביקש להשתתף עם ילדי הקיבוץ בשירה, והתקבל בשמחה ובידיים פתוחות ומעודדות. תודה אישית מאתנו לאורלי וחמוטל, אולי יצמח כאן חבר קיבוץ חדש בעתיד.
לשנה הבאה באיילת הבנוייה.
השתתפה, חוותה וכתבה: טובה ברוק