title
title
title
title
title
title
title
פרשת אמור
פרשת אמור: מוצאי יום הזיכרון ויום העצמאות

יום הזיכרון, אני בדרכי חזרה מבית ספר לאיילת השחר, להספיק לטקס בבית הקברות וברדיו שירים עבריים יפים. 
משדרים את אחד השירים היפים בז'אנר, השיר "מסביב למדורה" של נתן אלתרמן, בלחנו המרעיד של יאיר רוזנבלום ובביצועה המפעים של דורית ראובני. 
אני אוהבת את השיר הזה אבל מעולם לא הקשבתי בריכוז למילותיו.
אני מקשיבה ונדהמת: יש פה בקורת קשה!
אֻמָּתָם לֹא הָיְתָה לָהֶם אֵם.
לֹא יָדְעָה בְּצֵאתָם לַדֶּרֶךְ.

כך פותח אלתרמן. 
טעם של ניכור, של קיפוח, של חוסר הכרה יש במילים האלה. 
האומה, למענה נלחמים האנשים הצעירים האלה, לא תפקדה כאֵם עבורם, לא ידעה מתי יצאו לדרך. 
והוא ממשיך:
אֶת הָעֹל הַפָּשׁוּט כְּעָפָר
הֵם נָשְׂאוּ בְּלִי הַבֵּט אָחוֹרָה.
לֹא תָּקַע לִפְנֵיהֶם הַשּׁוֹפָר,
לֹא לֻטַּף קָדְקֳדָם בְּלֵיל-חֹרֶף.

לא הכריזו בשופר על מעלליהם, הם יצאו לדרך מבלי להסתכל אחורה ולוודא שיש מי שמודע לנשיאתם בעול ה"פשוט כעפר". 
הם לא התפנקו, איש לא ליטף את ראשם. 
אלתרמן כתב על הפלמחניקים בהערצה ושזר בדבריו בקורת קשה על יחסו של הממסד אליהם. 
אחר כך קראתי: זה קשור גם לסיפור פירוקו של הפלמ"ח וליחסו של בן גוריון לאנשיו. 
כהיום, כן אז, לדברים היבט פוליטי. כמו היום גם אז, דובר על ניראוּת, הוקרה והכרה. 
כמי שעוסקת בכך לא מעט שנים, אני יכולה להעיד שגם אצלנו, במעגל האינטימי הקהילתי שלנו, כרוכים לא מעט פוליטיקה ומאבק על הכרה והוקרה, בהנצחה ובזיכרון.

הימים האלה הם גם ימי ספירת העומר. 
זהו מנהג חקלאי שקיבל משמעויות פוליטיות ודתיות. 
אחד ההסברים למנהגי האבלות הנהוגים בזמן ספירת העומר הוא שבזמן מרד בר כוכבא תקפה מגיפה את תלמידיו של רבי עקיבא: "שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפטרס, וכולם מתו בפרק [בזמן] אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה" (יבמות ס"ב, עמוד ב') המגיפה, לפי התלמוד, תקפה את תלמידי ר' עקיבא עקב מערכות היחסים ביניהם. 
אצל אחד הפרשנים מצאתי שהוויכוח ניטש בין אלה שלקחו חלק במרד ויצאו להילחם ואלו שנשארו ללמוד תורה. 
הנה, ויכוח אקטואלי, שיש בו היבט פוליטי ודתי: מי מקריב יותר, מי תורם יותר למאמץ הלאומי. 
כל צד רצה בהכרה והוקרה וחש שלא זכה בהן די.
ואחרי כל זה, כמה טוב לחזור למילים המרגשות של נתן אלתרמן ולמצוא בהן קצת נחמה:
אֲבָל כָּכָה יֻגַּד נָא לֵאמֹר:
נְעָרִים, לֶהֱוֵי נָא יָדוּעַ -
בֵּין חַגָּיו הַגְּדוֹלִים שֶׁל הַדּוֹר
אֵין יָפֶה מֵחַגְּכֶם הַצָּנוּעַ.
לְמוּלְכֶם הָאֻמָּה עַל סִפּוֹ שֶׁל הַדְּרוֹר
מִשְׁתַּחֲוָה. וּבוֹכָה. הֲבִינוּהָ.


זהר אופז ליפסקי