title
title
title
title
title
title
title
אוסיה הגיע! / יוסף חרמוני



החמישה ישבו בצל עץ הפלפלון, גוויהם תומכים את קירות החצר אשר בֶּטון אין בהם. "חבריא, לקום בזהירות, שלא ייפול עלינו הקיר הזה" הרעים הילאל לחישה מבודחת.
היה זה בניג'מת א-סובח, עת היתה כבר איילת השחר, אחר צהריים של דצמבר, - "טבת, חבר סוֹפֵר, טבת!" מעיר לי כעת דויד כנעני שנשלח ב-1919, עת היתה כבר תר"פ, להרביץ עברית בגליל בכלל ובאיילת השחר בפרט.
הילאל בחש בבלוריתו העבותה: "נו, שיהיה טבת, העיקר שנניח לכתבן הזה, האיסטרא בְּלָגִינא הזה, לקרוא קיש קיש". הילאל הגיע יומיים לפני כן לאיילת, בדרכו לתל-חי. הוא נמנה על המעטים שנענו לתביעתו של טרומפלדור לעשות כן. הוא בחש ובחש בבלוריתו - עדיין שחורה למהדרין, ופסק: "תן לו להמשיך בסיפור".
"תודה, הילאל", השבתי לו כשאני מרוחק ממנו מֶטֶר אחד שלם ותשעים ושש שנים. "תשעים ושש שנים וחמישה חודשים, חבר. זה היה טבת. כעת אייר. הא?" אמר צפרוני, בעודו מנשף פוּוּוּוּ ארוך ושורקני שתכליתו צינון ספל התה - פח מצופה אמייל מתפורר - שבין ידיו.ואז, - האם נביא הגיע, או טרומפלדור היה זה וסוס בין רגליו? - קמו הארבעה לפתע, נשאו עיניהם מערבה, והאהילו בכפות ידיהם על מצחם, מחמת השמש אשר זעמה על שעתידה היא להעלם מייד מעבר להר כנען.
פיינשטיין אמר בהתרגשות עצורה ובמיתרי קול מרוסנים, כדרכו: "זה אוׁסְיָה! חברים, זהו אוסיה שם, על הסוס!"
כן רבותי, אכן, - פיינשטיין היה הראשון לזהות, תשעים שנה לפני ראש ממשלה כלשהו, מאותם שבאריטון להם ובלורית נעורים כחלחלה מרוחה להם על קרחתם.
ואכן, היה זה אוסיה. טרומפלדור. האיש, האגדה התמירה, שסוס בין רגליה.
טרומפלדור לא דירבן את הסוס. הוא הוליכו "בשופי ונחת" כפי שציין כנעני בעודו מנער רגבי עפר ממכנסיו, בשעה שצפרוני כפף את גוו, הניח בזהירות את ספל האמייל על סלע שחזזיות עוטרות אותו, ואז הזדקף שנית וליחשש לעצמו: "זהו. כעת הכל יהיה בסיידר". הילאל אמר "נו, שוֹיְן..." וכנעני העיר: "לנדסמן, אנא! אמור זאת בעברית: 'נוּ, זה עוד נראֶה...'"
טרומפלדור המשיך לרכוב בשופי ונחת. כאשר הגיע לחצר הקיבוץ הזָעיר, חייך והניף יד אוחזת מושכות.
אלקונה בא לעזרתו ואחז ברסן הסוס. "נו, עכשיו יורדים מהסוס, הא?" אמר, וטפח לאוסיה בחיבה על ירכו. "קאק דְיילָא, רֶבְּיאטא?" שאל הגידם המיתולוגי שהיה מיתולוגי שבעים שנה טרם שנכנס התואר הזה למחזור הקשקוש של יהודי מדינת היהודים אשר הוא, הגידם, ידע כי קום תקום, וכנעני אמר: "אוסיה, נוּ, פאצ'מו פָּרוּסְקִי? למה ברוסית? אצלנו בגליל רק עברית, בבקשה. למה לא תגיד 'מה נשמע חבריא' ואפשר גם 'מה נשמע, חבר'ה'?".
האיש התמיר חייך, הניף רגלו - היו לו שתיים כאלה - מעל האוכף ובדילוג קל נחת ליד פיינשטיין שהסיגריה המעלה שובל עשן תחובה לו בפיו. "טָבאריש! גם בַּגליל קוּריט לא טוב, פראבדה אילי נייט, נכון או לא?", והילאל ציחקק: "נו, בטח. לעשן? לעשן לא טוב. אבל גם בגליל קשה להפסיק. נו, שְטוֹ נאם דְיֶלאט? מה אפשר לעשות?" ארבעה חלוצים ומיתולוגי אחד צחקו, וכנעני הזעיף: "חברים, בבקשה רק עברית!"
ואז הגיעה סאשה, אלכסנדרה, בסרפאן שחור ובחולצה לבנה. "אוסיה, אוסיה... זה באמת אתה?" והיא נשקה לידו האחת ובכתה, ואיש לא יָדע אז ושָם, ואיש לא יידע לעולם, בשל מה הציפו הדמעות את העיניים הכי יפות באיילת השחר. "סאשנקה... נוּ, טִי... נְייֶה פּלאצֶ'ש... לא תבכי. זה עברית קשֶה אני... חבר כנעני, אולי אפשר קצת רוסית? אני קשֶה עברית, נוּ...".
כנעני התרצה וטפח לטרומפלדור על כתפו הימנית:"נו, טוב, יוסל. אבל רק קצת".
דממה קצרה שלטה אז למרגלות חומת החצר הנראית כְּזומֵמת לנפּול. פיינשטיין חמוּר-הסבר גמר אומר להפיח חיים בשיחה. הוא שאב ארבע שניות של אויר ועשן מהסיגריה, הפיח את התערובת הלבנבנה שהרוח הקלה הניעה אותה אל פניו של טרומפלדור, ושאל:"אוסיה, והסוס מאיין? אמרו לנו שאתה תבוא ברגל". הגידם התמיר נתחייך: "זה חבר שלכם, מִצָפוֹן, שָמָה, כפר גילעדי. נוֹחֶם. נוחֶם גוּרְביץ. הוא נתן לי סוס זה, אחרי אני יצא ממגדל, איפה טבריה, פִּישְקוֹם". צפרוני חייך: "ברגל, אוסיה, ברגל. ואומרים הוּרבִיץ, לא גוּרבִיץ". "שיהיה, לֶט אִיט בִּי, כמו להגיד ה'ביטלז' שיר אחרי חמישים שנים" אמר התמיר המיתולוגי, טפח על נאד המים הריק שבצד האוכף ואמר: "מים, רֶבְּיאטָה. חֶברֶ'ה, מים נגמרה". צפרוני נזף בחיוך נזוף "נו, אוסיה, למה לא אמרת? לא חשבנו ש..." וזינק לחצר, ואז שב ובידו קערית פח מצופה אמאיל סדוק ושבור: "שתה, אוסיה, וגם רְחץ את הפָּנִים".-"שְטוֹ זנאצ'יט 'רְחָץ'?", מה פירוש 'רחץ', שאל אוסיה כשהוא רוחץ את פניו והכל צחקו. גם טרומפלדור צחק אף שלא הבין מה מצחיק כאן.

* * * * * * * * *
טרומפלדור שתה ורחץ וניגב ואמר תודה בעברית והשמש נשקה לג'בל נָטאח ואחר כך החושך קרא לעששית והיא התעוררה בחצר והאירה והלבבות הועמו ואוסיה דיבר עם עשרים החלוצים ושבע החלוצות ואמר שהמצב קשה אבל "נלזיה נאדייז'וּ פאטריאט!!" וכנעני נזדקף והוא היה תקיף: "החבר יוסף טרומפלדור, אנחנו בגליל רק בעברית מדברים! ואנחנו אומרים: 'אסור לאבד תקוה!'" וצפרוני אמר "חברים, צריך לשתות, למען הגְבֵּר אונים ותקוה! מים חינם, תה רק בעבור חיוך" והוא חייך את חיוכו שובה הלב ואוסיה הבין ואמר: "נו, פָּאצֶ'מוּ טוֹלְקא מים ותה?" ("למה רק מים ותה", רטן כנעני בזעף יגע) והילאל ציחקק "פיינשטיין, תוציא את המים החריפים" ופיינשטיין שסברו חמור תמיד, ריכך אותו מעט ואמר, במבטא רוסי כבד-למחצה: "יאללה!" והלך למזווה ושב ובקבוק וודקה בידו וטרומפלדור שאל "זה אָטְקוּדָה זה, מאיפה? מִצָבא צרפתים?" וצפרוני שבלוריתו המתולתלת היטלטלה לו בגובה חזהו של טרומפלדור, הרים ידו למרומי כתפו של הגידם, טפח עליה וצחק "זה? זה שמרנו מהיום שבו עברו במטולה הקצינים הגרמנים שברחו מהאנגלים לביירות, לפני שנה, והם נתנו לנו בקבוק בשביל לילה אחד בחדר ותה בלי סוכר שאנחנו נתנו להם כי לא היה סוכר". וטרומפלדור אמר שבעוד יומיים-שלושה הוא עולה לתל חי, ובינתיים מחר קמים מוקדם כי צריך לעבוד וגם הוא יקום לעבוד, וכנעני היה עייף ועל כן הוא לא הקפיד על בלעדיות העברית בדבריו של המיתולוגי יפה-הפנים הארוכים, ואוסיה אמר: "נָליטֶה, רָבּיאטָה, נליטֶה, כל אחד לשים וודקה בסטאקאן של פח, ו- וְפֶּרְיוֹד, קדימה, שותים!" והוא חבט קלות את ספל הפח הזקֵן בְּשולחן העץ המגושם, רוקן את כַּזית הוודקה שנחבאה בין קמטי הספל והכריז: "אֶטא חָארָאשו פּיט זָא רוֹדינוּ נאשוּ", וכנעני הזעיף פנים וטרומפלדור צחק "נו, איך אומרים זה בעברית"? וכנעני פיהק: "אוסיה, נוּ, תגיד "טוב לשתות בעד ארצנו" וטרומפלדור וכולם צחקו וטרומפלדור וכולם קראו "טוב לשתות בעד ארצנו" והלכו לישון והלילה היה יפה באיילת השחר ובכנען.