title
title
title
title
title
title
title
גלגולו של פסנתר

בסוכות שני סוף סוף זה קרה. אחרי אין ספור שיחות טלפון לאלכס מוביל הפסנתרים, שניסה למצוא את הקומבינה המושלמת איך להוביל פסנתר כנף ענקי מברעם לאילת-השחר, ותוך כדי כך להביא לגליל פסנתר מהרצליה, לקחת פסנתר מראש פינה, לאסוף עוד אחד מנצרת עלית… מה אתם יודעים! – מתחת לפני השטח רוחשת לה תנועת פסנתרים ערה. בוקר אחד אלכס התקשר והודיע: מחר!!! ערב החג, בשעה חמש!! יגיע הפסנתר!
ואכן, בחמש בדיוק התקשר המוביל ואמר: אנחנו כאן. ומתוך המשאית הגיח…. הפסנתר. בקשטיין שחור ויפה תואר, עטוף בשמיכות ובניילונים, וקצת מעורער מהמעבר החד מאוויר הפסגות הצלול של הקיבוץ המסודר ביותר בעולם, ברעם, לעמק המהביל המאובק והאנרכיסטי שלנו. תוך כמה דקות העמידו אותו על רגליו ואפשר היה אפילו לנגן כמה צלילים. ואיזה צלילים.
מאז, מסתגל הפסנתר למעמדו החדש, ולמשכנו החדש. עדיין לא לגמרי מכוון אבל גם זה יקרה בקרוב, כאשר לב, מכוון הפסנתרים, ימצא זמן פנוי. (מה היינו עושים בלי העלייה הרוסית? זה מה שאני שואלת את עצמי)
אתם בטח סקרנים לדעת איך זכינו שהתגלגל לידינו פסנתר כנף כה מפואר וכה מעולה?
ובכן, האגדה מספרת שהפסנתר נבנה במקור עבור הקיסר האחרון של האימפריה האוסטרו-הונגרית, שהתפרקה ב-1918 עם סיום מלחמת העולם הראשונה. אותה אימפריה הייתה זו שהביאה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה אחרי שביוני 1814 נרצח פרנץ פרדיננד לבית הבסבורג, היורש לכס המלוכה האוסטרו הונגרי. הוא נרצח בסרייבו כנראה על ידי אירגון טרור בשם "היד השחורה", שהיה מקושר לשלטון בסרבייה. חודש לאחר מכן הכריזה האימפריה האוסטרו-הונגרית מלחמה על סרביה ובכך פתחה רשמית במלחמת העולם. כאמור – אחת מתוצאותיה של מלחמת העולם הראשונה הייתה התפרקות האימפריה, וכך, ממשיכה ומספרת האגדה, תוך כדי המהומה והמבולקה של שלהי המלחמה האיומה התגלגל הפסנתר לידיה של משפחת קלאוזנר הברלינאית, ומשם עלה לציון יחד עם מרגוט קלאוזנר, שמלבד הפסנתר העלתה לארץ גם את תיאטרון הבימה, ומאוחר יותר הקימה את אולפני הרצליה. הפסנתר עבר בירושה במשפחה עד שהגיע לידיה של נכדתה של מרגוט – מולי לנדסמן, שהיא יוצרת וקלונוענית בפני עצמה, ובין יתר הסרטים שיצרה גם את הסרט "סיפור שמתחיל בתמונה" על סיפורה של מרגוט והקמת האולפנים. מולי חיפשה לפסנתר המהודר בית אומנה חם ודואג ומצאה אותו לזמן מה בברעם. אך לאחרונה עמד שם הפסנתר והעלה אבק, וכך זכינו בו אנחנו.
אנחנו מקווים שכאן בג'מוסיקה יזכה הפסנתר לבית לזמן ארוך, ייהנה ממגע האצבעות הרכות של תלמידינו הצעירים, ושנזכה באמצעותו לגדל פסנתרנים ופסנתרניות דגולים ודגולות.
ולמולי ולמשפחתה – תודה ענקית!