title
title
title
title
title
title
title
תל-חי: טוב לחיות בעד
בתאריך 10/3/17 י"ב באדר תשע"ז
 נשים, נערות וכל המעונינים - קוראים ביחד - "טוב לחיות בעד"


חנה ברימר בטקס, ליד האריה:
10.3.2017 יא באדר, טקס תנועת "נשים עושות שלום" בתל חי "טוב לחיות בעד ארצנו"  

בחיים, דברים לפעמים מתחברים באופן מופלא ולא מתוכנן. 

אני חוזרת היום משבוע של נופש שארגון "יד לבנים" מארגן מדי שנה למשפחות היקרות "ממשפחת השכול" בפי המארגנים. 
השנה נבחר האי קפריסין לארח אותנו. אנחנו היינו במחזור הראשון שמנה כ-600 נפש. אחרינו מתוכננים עוד שניים נוספים, בסה"כ כ-1500 נפש. 
ההתקבצות הזו יחד, במספרים כאלה עצומים של שכול, אל מול הדברים שנאמרו עבורנו מעל הבמה מפי ראשי הארגון (שבאמת נאמרים ונעשים בכוונות הכי טובות ובמאמץ הכי ענקי לתמוך ולדאוג), הדברים בשבח האחדות, השמחה והרמת הראש למרות ועל אף, נתנו לי בוקס בבטן – איך אנחנו כמדינה משקיעים כל כך הרבה אנרגיה בפסטיבלי השכול, במקום לצאת ולצעוק ולזעוק ש- די! לא עוד... 

איננו מוכנים לקבל כגזירת גורל את המצב, שלא נעשה שום דבר משמעותי על מנת שלא יצטרפו יותר בנים למשפחה מכובדת זו. 
הפער בין ההשקעה שלאחר מות, במקום ההשקעה במניעה, צועק בתוכי, חנוק וכואב שבעתיים – בבחינת איך לעשות הכל שהחיווי "טוב למות בעד ארצנו" יהפוך אך ורק ל"טוב לחיות בעד ארצנו". שנוכל לעשות אז את כל הטקסים והחגיגות עם החיים. 
עוד אירוע שמתחבר היום להתכנסות שלנו פה, שמתרחש לא רחוק מאתנו, במלון הגושרים מופיעה רונה רמון, ומספרת על דרך ההתמודדות עם השכול הקשה שלה. ואכן עוד ציון של התמודדות שלאחר, התמודדות אמיצה כל כך. 
אני אם שכולה משנת 1986, כשבננו רביב, טייס בחיל האויר, נפל עם מטוסו בתאונת אויר. ומאז אנחנו במשפחה חיים את הזיכרון הכואב הפרטי שלנו, עם ההחלטה להמשיך לחיות, גם בשביל הבן והבת, אחיו, וגם בשבילנו, עם תחושה חזקה שהכרחי להיאבק על השלום הגדול, ובעיקר להיאבק על האמונה שניתן בארץ ישראל שלנו לקיים יחסי שוויון וצדק עם שכנינו הערבים. 

לימים, בננו השני (אף הוא שרת כטייס בחיל האויר), לאחר שהשתחרר משירותו בצבא חיפש רעיון ודרך לפתח פרויקט שיענה על תחושה חזקה שליוותה אותו, תחושת ה"אין קשר" בין אוכלוסיות הדרות בשכנות למקום מגוריו – ערבים ויהודים כאחד, ובחזון יוצא מן הכלל, הקים וייסד (בעזרת גורמים ואנשים שונים שהתחברו לאמונתו וחזונו) את מונאmoona – a space for a change המרכז למדעים וחלל - "מונא" (משאלה, בערבית) בכפר מג'ד אל כרום. מרכז שמפעיל לימודים ופרויקטים של מדע לנוער, סטודנטים ובוגרים, ערבים ויהודים כאחד, שמטרתו להצעיד את כולם ביחד אל שוויון הזדמנויות, אמונה בכוחם והעצמתם. מרכז שהופך יותר ויותר לגורם פותח מאפשר, ומוכיח שכוחנו הרב ביותר באמונה ובעשייה של יצירת גשרים פה בתוך הארץ, וכך גם בתקווה שיגיעו אל שכנינו הפלשתינאים. האמונה שאפשר למצוא פרטנרים אם מתכוונים באמת ואם רוצים באמת ואם בטוחים שאין דרך אחרת לחיות טוב ונכון בארץ האהובה והכאובה הזו. 

אני חושבת שהתנועה שלנו "תנועת נשים עושות שלום" עשתה עד היום ועושה צעדים ענקיים בשביל לממש אמונה זו, אך לדעתי מוכרחים לנקוט בצעדים יותר לוחמניים, יותר נראים בשטח ופחות מתפשרים. 
לסיום, רוצה לתאר בפניכן את חווית הטיסה שהייתה לי אתמול בחזרה מקפריסין הביתה, שהמחישה לי את המצב פה. השעה הייתה 18:00 המטוס שט מעל העננים (תמונה מרהיבה) רק קו האופק זהר באדום-צהוב, כשמעליו עננה שחורה, שאט אט כסתה אותו לגמרי, וחשיכה שלמה ירדה מסביב – כשהמטוס התחיל להנמיך לנחיתה – התגלה שוב קו האופק המזהיר הזה, וחשתי כי כך, בין החשיכה לתקוה שצצה שוב ושוב, הנפש שלי מתנדנדת, וגם כשנדמה שחשוך כבר לגמרי, לא בא בחשבון לאבד את התקווה. 
אחזור ואצעק יחד עם כולכן – "טוב לחיות בעד ארצנו". 
 
חנה ברימר, איילת השחר