title
title
title
title
title
title
title
סרנדה ליחזקאל בראון

מילות תודה לומר רצינו / והֵנה להגיע,
אך כלום מילה פשוטה מפינו / תוכל באמת הַביע
את שפע הרגשות, / אשר זורמים כנהר
בכל אחד - אשר איתך פה שר, 
בכל כולם, מקטון הצעירים / ועד לִזקן החברים.

יפים היו לילות חדר האוכל / בערבי חמסין,
איך בַּנו הצלחתָ / הכל כה להרנין.

בלי מים, נואקים סופרנים, / הכל קשה, מכביד וחם,
נדמה לי כי בֳּ'בַּסים- / מישהו נרדם.
אך לא - הוטעתי כנראה, 
מיד פרצו עלינו / בקול בלתי נלאֶה.

לכן רקדו קודחים, / מוצאי המים 
והשמחה – עד השמים.

לאלה שידעו זיעה מרה / ומעולם, בזמן לא נכנסו,
"אולי, אולי עכשיו סוף סוף / לשיר נַסו ?
הקשיבו לטרומבון / אצלו נמצא הטון !".

סופרנים בעלי קולות / יפים, קלילים,
מרוב התרגשות, / אצלם, קצת השתבשו הצלילים
ובמקום "בהירים וצוננים" / היו הם כצנינים.

אז יחזקאל / את מבטו נועץ... / מרים ידו, נותן סימן 
וכבר הכל תוקן.
הערב מאפיל, הקריינים נדמו, / עירום נשאר ההר / ואנו נתייתמנו...
רק חלקה אחת קטנה של אושר כה מוארה,
השארת בתוכנו / ועל זאת תודה.

יספרו הסיפורים / יאירו האורות
ומכל מקהלת החמישים / שלום ולהתראות !

כך נגמרים הסיפורים כולם : 
כמה בתים של שיר פרידה ממך יחזקאל,
להשתמע ביובל הבא!

שיר זה נכתב ע''י גליה לנדסמן למסיבת הפרדה מיחזקאל בראון, מלחין ומנצח המקהלה והתזמורת
בחג היובל 1966. (קיץ תשכ''ו 1966)