title
title
title
title
title
title
הוואדי גועש
בשבת, ראשית נובמבר, לא ירד גשם, אבל כשהגענו אליו בבוקר, אל הוואדי, גילינו שהוא ממש "גועש". 
כן, בהיותנו ילדים, בשנות הארבעים, היינו שרים בהתרוממות רוח: הוואדי גועש... כשהיה שיטפון בחורף. לשם שינוי, בשבת זו עליה יסופר, היה שיטפון קצת שונה...
היה זה שיטפון של ילדים ומבוגרים, צעירים וקשישים שהגיעו למקום ועסקו בניקוי ערוץ הנחל ותעלת הבטון שבצידו הצפוני. 
אם מחלקים ציונים לעושים במלאכה ובעיקר למתנדבים, אזי ל"צוות איכות הסביבה" מגיע ציון גבוה במיוחד ובצידו עידוד מכולנו להמשך פועלם. 
ויש עוד הרבה לעשות, על מנת להחזיר את הוואדי ליופיו ולהופכו לאתר נאה ומזמין לתושבי המקום ולאורחיהם.
ומדוע נרתמתי לכתוב רשימה זו?
בעוד אנו גוזמים ומנקים את שיחי ההרדוף, שההזנחה פשטה בהם, התגלה פיתחה של תעלת הבטון וקטע ארוך ממנה סתום, עד למבנה הקטן שליד הבריכה הפתוחה. 
היה אתגר למנקים לפתוח את התעלה ולהזרים אליה את המים, שהקיץ הם זורמים בשפע יחסי, בעקבות גשמי החורף הקודם. 
סיפרתי לסובבים אותי את שידעתי וזכרתי על עבר התעלה והבטחתי לעוצמי להוסיף על כך רשימה ובה ליידע עוד מעט פרטים היסטוריים על המקום ותיפקודו בעבר הרחוק...
מתחילת ההתיישבות באיילת-השחר, המים היוו את הבעייה המרכזית, בצד בעיית הקרקעות.
בתחילה הובילו מים בחביות מהוואדי (וואדי ווגאז – נחל חצור) לצרכי שתייה ורחצה בלבד.
כשעבר היישוב ב-1923 לצידו הצפוני של הוואדי, התגלו המעיינות בחלקו המערבי של הנחל, אזור החוות של היום. 
המעיינות נוקו ונחפרה הבריכה לאגירת המים. ממנה שאב אותם מנוע קטן ובצינור דק הועלו המים לגבעה, בה נבנתה איילת החדשה.
ב-1927 החלה נטיעת מטעים וכרם והמים להשקייה הובלו בחביות ע"י פרדות. ההשקייה התבצעה בעזרת "צלחות" סביב העצים. חיש מהר התברר כי בסדר גודל כזה, לא ניתן להרחיב את המטע.
ב-1931 עלה הרעיון לבנות תעלה שתוביל את המים לייעודם. ב-1933 הושלמה בנייתה, כשהיא מתמשכת לאורך המדרון של הוואדי, ממערב למזרח, כשהמים זורמים בה בגרוויטציה. 
בקצה המזרחי נבנתה בריכה עגולה, שריכזה את המים שהצטברו במשך הלילות, בעת שלא היו משקים. 
במדידות של אז, הגיעה כמות המים ל-7 מ"ק לשעה. בנוסף לכך הונח מוטור של שני כוחות סוס, ששאב מים לבריכה שבראש הגבעה. אלו היו מי השתייה והרחצה של הקיבוץ.
מהמוטור הקטן עברו למשאבה גדולה יותר והוקם המבנה, שעדיין קיים בוואדי ובו ישב השומר שהשגיח על המים היקרים, שהיו מקור החיים של היישוב.
המים בוואדי שימשו גם את ערביי הכראד. בכדי למנוע מריבות, שהיו למכביר, בין "המוסקובים" לבין "הכראדים", בנתה איילת-השחר בריכת בטון ליד המעיין המזרחי לשירות הכובסות הערביות ועדרי הצאן. 
ממנו היו הערביות מובילות מים אל כפרן, "כראד רנאמה", בפחים שנשאו על ראשן.
ולא ניתן לסיים את סיפור הוואדי, מבלי להזכיר את שיטפונות החורף שהיו חזקים בהרבה מהשיטפונות היום, היות והיערות עוצרים חלק ניכר של המים. 
שיטפונות אלה גבו חייהם של שני חברים יקרים, שליט ולויצקי, שטבעו בנחל בהובילם חלב מהרפת לראש פינה וצפת, בשני אירועים שונים. גל-עד לזיכרם מוצב בכניסה המזרחית לוואדי.
אנו בפיתחה של שנת ה-100 ליישובנו. טוב וחשוב להזכיר וללמד את צעירנו ואת ילדינו על עברה של איילת-השחר.
ושוב, תודה לצוות איכות הסביבה על פעילותו החשובה.
זהר בר-נץ

נחל חצור (הוואדי) גועש...
יצא לחזות, התרשם מעוצמת הזרימה של המים
והנציח במצלמתו - צור בשארי

הוואדי שלנו גועש...
סרטו של ישי אלף שצולם לאחר סערה 
בראשית ינואר 2013