title
title
title
title
title
title
title
פסטילאב הביטלס באיילת-השחר

לכבוד ט"ו באב, חגגנו באיילת שלושה ימי פסטילאב כמחווה ללהקת הביטלס.

ביום רביעי פעם ראשונה כי טוב רחצה לילית בבריכה ומה יותר מתאים מפופקורן והקרנה של "הצוללת הצהובה". יש לי אישור חתום ע"י נוטוריון, שלא התאפשר לי הפעם להגיע לאירוע, אבל צפייה של שלוש פעמים, לפחות, בסרט הצבעוני והפסיכודלי – בשנת 1968, (סטודנטית צעירה וקצת ילדת פרחים, נטולת LSD) עשויה לשמש פטור בהווה.

ביום חמישי, פעמים כי טוב, הרצאה מרתקת ומעניינת בליווי קטעי סרטים של אורי משגב ואחיו.

ובשישי מדרחוב עם בלי סוף טוב, עושר, צבעוניות, שמחה, אוכל ושתיה כדת וכדין, מוסיקה, ועוד ועוד...(בהמשך).

התאספו להם איילתים מזקן ועד טף, אורחים, תושבים, בנים ובני בנים, כמו כן נצפו בקהל עוללים יונקים ומספר כלבים.
כל כך הרבה עושר ורעיונות מבריקים, תפאורה ברוח החיפושיות והתקופה, מכונית-חיפושית צבועה בצבעים פסיכודליים, תמונות של הביטלס בענק, דוכני אוכל מארגזי בית האריזה שעליהם מוטבעים סמלי התקופה, והשמות לקוחים משירי הביטלס ומקושרים לבעלי הדוכן למשל: ESTERDAY (אסתר ששון אשר על הקוסקוס), HELP – דוכן עזרה ראשונה בו אפשר לקבל ממתק תמורת מילה טובה.
על המקלט היה לנו – THE FOOL ON THE HILL, היה קיר צביעה של הצוללת הצהובה, שזירת מחרוזות ילדי פרחים, צ'יי , משחק צבירת נקודות בדרךAbbey Road , כשבסופה קבלת את מדבקת החיפושית שלך. צמר גפן מתוק, בירה, צ'ייסרים, המבורגר וצ'יפס, מלבי ואמפנדס ועוד.
שמעתי שברוח התקופה היה גם חדר בריחה, לצערי הפסד שלנו ובעיקר של נכדתי חובבת הז'אנר.
והשירה, הנגינה, ההרכבים המוזיקליים, סרטוני הרקע והקטעים עם קטי שייצגה אותנו אז בליברפול, היו יותר ממעולים, מסתבר שנוסטלגיה טובה לעור הפנים.

ואי אפשר לא לציין את בחירת המקום, אמפי טבעי ואולטימטיבי, עם מרפסת הספרייה שהפכה לבמה, התפאורה, האורות, הלמפיונים, סדורי הישיבה, המחצלות, המדרחוב המקושט, הרעיונות המופלאים, וההשקעה הרבה ללא גבול ולאות של הדור החדש, שאמנם לא ידע את החיפושיות, אך יודע להמחיש ולהעביר את רוח התקופה.

כל הכבוד ענק!!! ותודה על ערב נפלא מרגש ומרתק לכולכם ביחד ולכל אחד לחוד!

שמעתי שיצאו שטרודלים חמים עם קצפת, לצערי פליטי שנות השישים והשבעים המרכבה שלהם יצאה בסביבת חצות. מוסיקת הריקודים שהיגיעה עד הבית נשזרה באופן מושלם בחלומי.

וכמו ששר דודו, תיאטרון של איש אחד ונשא ידיו למעלה, לא נותר אלא שכל שנבקש לו יהי.
טובה ברוק