title
title
title
title
title
title
title
למה קוראים לנו איילת השחר?

תחייתו של עם ישראל בארצו
גאולת ישראל דומה להופעת איילת-השחר.
בקעת ארבל משתרעת בגליל התחתון ומשקיפה יפה על פני סביבה רחבת-ידיים: על פני הכנרת והרי הגולן המתנשאים מזרחה. 
מבקעת ארבל מראה נהדר על זריחת השמש המופיעה מאחורי הרי הגולן. 
לפני זריחת השמש, אתה רואה מתוך אפלולית החשיכה גם את הופעת כוכב הבוקר – איילת-השחר.

מסופר על רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא שהיו מהלכים בבקעת ארבל 
וראו לפניהם את איילת-השחר אשר אורה עלה ובקע בחשכת הליל.
אמר רבי חייא רבא לחברו: "כך היא גאולתן של ישראל:
 בתחילה קמעא, קמעא, כל מה שהיא (הגאולה) הולכת, היא רבה והולכת".


איילת-השחר – על שום מה?
(מתוך הספר "אגדות ארץ-ישראל"/ זאב וילנאי)
בגליל העליון המזרחי, בין הרי נפתלי ומי הירדן, לא הרחק מימת-החולה שוכנת איילת-השחר, קיבוץ של עובדים.
המקום נקרא בערבית "נג'מת א-צובח" = כוכב הבוקר, ולפיו ניתן השם "איילת-השחר". 
כוכב איילת-השחר מסמל את תחייתו של ישראל בארצו.


אגדה בת ימינו מספרת על שום מה ניתן השם איילת-השחר לישוב זה:
לפני שנים רבות התאספו צעירים והקימו להם ישוב חקלאי בגליל העליון. 
הרבה שנים חיו בעבודה ובשלווה בלי שם ליישובם, ועדיין לא היה להם שעון.
וכיצד היו קמים לעבודה? 
סימן היה לשומר: כאשר היה עולה הכוכב איילת-השחר וצופה על פני חצר המשק, אות הוא שהגיע הזמן לעבודה. 
השומר היה עובר על פני הבתים ומכריז: חברים, חברים! איילת-השחר עליכם! איילת-השחר עליכם! קומו לעבודה! 
וכך היו קמים לעבודה מידי יום ביומו לאור הופעת איילת-השחר ולאור הכרזת השומר.
לאחר שנים, החליטו חברי הקיבוץ לקרוא שם למשקם. 
אספו את החברים ודנו בעניין זה. אולם השמות המוצעים לא התאימו ולא השביעו רצון. וכך ישבו כל הלילה עייפים ויגעים ועדיין לא מצאו שם. 
פתאום שמעו מתוך החשיכה את קול השומר: חברים! איילת-השחר עליכם, קומו לעבודה! 
מיד התעוררו המסובים ואמרו: הלא איילת-השחר היא המעוררת אותנו לעבודה, לחיים.
נקרא, איפוא, ליישובנו – "איילת-השחר"!

קיבוץ איילת השחר,  זכה בשמו בעקבות גלגול שמות משעשע.  (יהודה זיו)
מספרים ש....
יהושע אוֹסוֹבְיֶצְקִי, הממונה מטעם הברון רוטשילד על מושבות הגליל, שקבע את מושבו בראש פינה,
מסר בשנת 1915 לקבוצת פועלים בשם 'החורשים' (תרגום 'חָארֶתִ'ים', כינוים של אריסים בערבית) חלקת קרקע במזרחו של תל חצור.  
שנתיים לאחר מכן החליטו 'החורשים' להקים במקום קיבוץ חדש, 
וכיון שחלקת האדמה שהוקצתה להם נקראה בערבית نَجْمَة الصُّبْح (נַגְ'מַת אֶ-צֻבְּח, קרי: סֻבְּח, כלומר כוכב הבוקר), 
הציע המורה דוד כנעני לקרוא לקיבוץ בשם העברי הנאה 'אַיֶּלֶת השחר'. 
הוא הגה רעיון זה כתרגום מליצי של שם המקום בערבית, 
וכן בעקבות פסוק תהילים שהוזכר לעיל וכמה מקורות בספרות חז"ל, כגון הסיפור המובא בתלמוד הירושלמי (מסכת ברכות פ"א, ב, ע"ג): 

רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא [היו מהלכים בתוך] בקעת ארבל בקריצתה [עם שחר]. 
וראו אַיֶּלֶת השחר שבקע אורה. 
אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא, בי רבי: 
כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת.  


ואיך נולד השם הערבי ממנו שאל קיבוץ אַיֶּלֶת השחר את כינויו המקראי?  (יהודה זיו)
מתברר כי גם בפיהם של זקני ראש פינה השתמרה אגדה מקומית:  
בשנת 1892 רכש יהושע אוֹסוֹבְיֶצְקִי, 'מלך הגליל' שנזכר לעיל, את אדמות ווֹזִיֶּה, 
שנמצאות מצפון לראש פינה, ואת אדמות וַקָּאץ (תל חצור). 
תחילה עיבדו אותן איכרי המושבה, 
ולימים נמסרה החלקה אשר ממזרח לתל חצור, לידי איכר בעל שם 'מסובך' במיוחד: מוֹרְגֶנשְׁטֶרְן... 
הפועלים הערביים התקשו בהגיית השם – 
ולהזכירכם, באותם ימים עדיין לא נקרא המעביד בפי פועליו הערביים בשם הסתמי 'בעל הבית' – 
וכדי להקל עליהם תרגם מורגנשטרן בעבורם את שם משפחתו לערבית.כך הפך 'כוכב בוקר' (בגרמנית וביידיש) ל'נַגְ'מַת אֶ-סֻּבְּח'.
 בשנת 1896, ארבע שנים לאחר מכן, 
סללו הטורקים את כביש טבריה-נצרת באמצעות עובדי 'שׂוּכְרָה' (עבודת כפייה), כמקובל בעת ההיא. גם צעירי ראש פינה היו בין המגויסים לעבודה זו, 
וכך ירדו מדי שבוע לעבר טבריה, הלוך ושוב, 
בנתיב 'דרך דמשק' הממלוכית, החולף במערבה של בקעת גינוסר, 
סמוך לאותה 'טַאחוּנַת נַגְ'מַת אֶ-צֻּבְּח'.
גם ג'מאל פחה 'הגדול', פקד בשנת 1916, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, 
לסלול בעבודת כפייה, על גבי אותו תוואי קדום, את דרך הרכב בין דמשק לטבריה. 
גם האיכר מורגנשטרן היה בין עובדי הכפייה הללו, 
ואולי אז נולד במוחו – ושמא כשעשוע לשון בפי חבריו – 
הקשר בין שם משפחתו הלועזי לבין שמה הערבי הציורי של הטחנה. 
ואולי כך נולד גם שמו העברי של קיבוץ איילת השחר.