title
title
title
title
title
title
title
התחלות חדשות - בנות ובנים חוזרים

אומרים על איילת, שהיא כמו כפר ערבי,
וזה לגמרי במובן החיובי.
מתחתנים בתוך עצמם, גרים ליד ההורים,
הנשים עובדות והתהילה לגברים.
עושים הרבה חפלות, תלויים במדרון
ולאחרונה גיליתי עוד קו דמיון
והוא הכנסת האורחים הנעימה והחמה
מכל הלב ומכל הנשמה...
אז אם ניקח 14 שנים לאחור,
כשעזבתי את המשק ולא ידעתי אם אחזור.
עם מזוודה ומיטה מהמסגרייה עזבתי את הטבע
ועברתי לגור עם החבר שלי בבאר-שבע.
מאז הסתובבנו פה וגם שם – ירושלים, תל-אביב, הר אדר...
אך תמיד אחזו בי געגועים עמוקים למקום הזה, הנהדר,
שנמצא ממש בפתחו של עמק החולה, ליד נחל חצור,
שכל מי שחולף בו מתקשה להיפרד ורוצה תמיד לחזור.
שיש בו נופים הטבולים בזיכרונות מלטפים של ילדות,
נוף אנושי מגוון ומרתק, קהילתיות, חינוך משובח ותרבות.
והנה עכשיו, אנחנו כבר ממש כאן,
ובכל בוקר, כשאני מביאה את הבן שלי לגן,
אני כה שמחה ומלאת ריגושים,
כי בעצם, גם אני הייתי פעם ילדה בגן ברושים!
ואז אני פוסעת בשבילים המוכרים בכל ערב ובוקר,
ויודעת שכפיר כבר משולב היטב בחבורת הפוקר.
רואה שוב את כולכם ומתחברת מחדש לעצים ולאדמה,
ורואה איך עופר כבר אומר "אהלן" עם הנפת היד המתאימה
ואלון, כאילו שתה בילדותו את השיקוי האיילתי ולא חלב,
אומר לי בטיול אופניים: אמא, חכי לי "באבן כוכב".
וכולם מברכים במאור פנים ואומרים שטוב שבאנו,
ומוטי הכין לנו תא דואר עוד לפני שהגענו.
היכן עוד יש כאלו שכנים, שאת פנינו מקבלים,
בחיוך, בהתעניינות כנה ובמטעמים מעולים.
ואיפה עוד אוכל לתהות איך עבר לו כך הזמן,
ואיך כל החברה מהבוגרת הפכו פתאום להורים בגן.
ליהנות מחוויה קהילתית, מחברוֹּת, משפחתיות וקירבה לראש פינה,
וכמובן, להיות הכי, הכי קרוב לבית של איציק ועדינה.
את הקבוצה "איילתים" בפייסבוק פתחתי לפני עשר שנים,
פשוט כי התגעגעתי ורציתי להיות בעניינים.
ועכשיו, לפחות עם חלק מ-634 החברים,
אפשר כבר להיפגש בחיים האמיתיים.
ובקיצור, איילתים, רצינו לומר תודה וכמה כיף לחזור.
שתהיה לכולכם שנה טובה ומתוקה ולא תדעו מחסור.
ונסיים במה שיודעים גם תינוק בן יומו וגם מפקד גדוד –
איילת-השחר קיבוץ Good!
                                               מאיה אורן-גבאי

(הוקרא במסיבת ראש השנה תשע"ח באיילת)