title
title
title
title
title
title
title
החבר קנטור

בק"ק איילת-השחר, בשנות החמישים והשישים, היה החבר קנטור האחראי על הארגזים, בתקופה בה שלחו את כל התוצרת החקלאית בארגזים (בוקסות) של תנובה.
החבר קנטור שדוף, כפוף, אפו נשרי וקולו סופרנו מתחלף, היה מתרוצץ בחצר ותר אחרי ארגזים אבודים.
בשנים ההן הייתה מתקיימת אספת חברים בכול מוצאי שבת ובה דנו החברים, לקול מנגינת המסרגות, בכל בעיות הקיבוץ. 
בכל הזדמנות היה החבר קנטור קם ובקול סופרנו מתחלף מדבר על הבזבוז בגלל ארגזי הבוקסות המפוזרים בחצר. 
כשהיה קם החבר קנטור לדבר, ידעו כולם כי הנה, הנה מגיע נאום הארגזים.
החבר קנטור היה, בעברו, הדבוראי של איילת השחר.
בין הדבוראים ידועה המלחמה על שטחי המרעה והנה, דבוראי קיבוץ בית השיטה העמידו את הכוורות שלהם בשטח מרעה של איילת-השחר.
באורח פלא פרצה שריפה והכוורות של בית השיטה עלו באש.דבוראי בית השיטה האשימו את קנטור בהצתה והוא הכחיש את ההאשמה בכל תוקף.

צחוק הגורל הוא, שבעת הפילוג הגדול של הקיבוץ המאוחד בשנת 1951, עברו מבית השיטה 200 חברים וילדים לאיילת-השחר.
בין העוברים היה גם יצחק לגר, הדבוראי של בית השיטה והוא נכנס לנהל את המכוורת באיילת-השחר והדבר הזה בער כאש בעצמותיו של החבר קנטור.

בשנת 1960 מתפוצצת בארץ פרשת העסק הביש (פרשת לבון).
הפרשה אירעה באמצע שנות החמישים, כאשר הופעלה יחידת מודיעין של צעירים יהודים, אזרחי מצרים, כנגד מטרות אנגליות ואמריקאיות, בכדי לנסות ולמנוע פינוי בסיסים בריטיים סביב תעלת סואץ.
חברי היחידה נתפסו. היחידה נחשפה, ואחרי משפט (משפטי קהיר), שניים מראשיה הוצאו להורג והאחרים נאסרו לתקופות ארוכות.
באותה תקופה ראש הממשלה היה משה שרת. שר הביטחון היה פנחס לבון, מבכירי מפא"י, משה דיין הרמטכ"ל וג'יבלי היה ראש אמ"ן.
משה דיין לא היה בארץ בזמן ההחלטה. לבון וג'יבלי האשימו האחד את השני במתן ההוראה.
בעקבות הפרשה ותחת צנזורה כבדה, הוקמה ועדת חקירה בראשות יעקב דורי שהיה הרמטכ"ל הראשון והשופט אולשן.
הוועדה לא הצליחה להגיע להחלטה מי נתן את ההוראה, לבון פרש והתמנה למנכ"ל ההסתדרות וג'יבלי הועבר לתפקיד אחר בצבא.
לקראת סוף שנות החמישים, התגלו פרטים חדשים על הפרשה, נודע שקציני הצבא תיאמו עדויות בפני ועדת "אולשן דורי" וכן הסתבר כי היה זיוף מסמכים.
בשנת 1960 פנה לבון אל בן גוריון וביקש ממנו שייטהר את שמו מאחריותו בפרשה. בן גוריון סרב לזכותו והפנה אותו לערכאה משפטית.
בסופו של דבר ולמרות התנגדותו של בן גוריון, הוקמה ועדת שרים לדון בפרשה, ואחרי דיונים ממושכים הועדה זיכתה את לבון.

ולעניינינו -
בשיא הפרשה, קם החבר קנטור לדבר באספת ק"ק איילת-השחר וכולם המתינו לנאום הארגזים.
אבל לא, החבר קנטור קם ואמר: "אם ללבון מגיעה ריהביליטציה (טיהור) אז גם לי היא מגיעה".

אחרית דבר
ג'יבלי נאלץ לעזוב את הצבא והפך לאיש עסקים מצליח.
בראיון עיתונאי נדיר שהוא העניק, כשנשאל על הפרשה, הוא אמר כי בדעתו לכתוב עליה ספר.
אכן, ג'יבלי שכר כותב זיכרונות שכתב את ספרו.
ג'יבלי הלך לעולמו לפני מספר שנים ומשפחתו לא אפשרה להוציא לאור את הספר.

החבר קנטור לא כתב ספר. 
הוא לא זכה שיקימו לכבודו וועדת שרים והוא לקח את סודו לקבר.