title
title
title
title
title
title
title
גם הסופר היה פעם ילד...

שנת תשמ"ח, 1988 מתוך עלון הקיבוץ מס' 1184 (20)
כאשר עמדה אסתר סער (בהיותה ספרנית) להיפרד מילדי כיתות א' וב', אותם ארחה מידי שבוע להחלפת ספרים בספרייה,
היא החליטה להיפרד מהם בשיר שכתבה לכבודם.  והנה השיר לפניכם:

"לברבדרדסטריקים" שכה אהבתי, 
נהניתי מאוד להכיר אתכם,
הייתם נבונים, ידידותיים,
די מסודרים
ואפילו ממושמעים.
יותר מכל הייתם
אוהביי ספר אמיתיים...
כולי תקווה שאהבה זו
תלווה אתכם, עד סוף הימים,
וכל כך למה?

כי סיפור הוא דבר מה,
הנכנס ישר פנימה.
דרך העיניים,
דרך האוזניים,
דרך הפה
ודרך , מי יודע מה?

סיפור הוא מרגיע,
סיפור הוא חבר,
סיפור הוא הפנים
של אדם אחר...
הוא מדבר אלינו,
הוא דומה למצבנו.
הוא מלמד אותנו
וגם לומד מאיתנו.
למשל: אם הוא טוב,
אוהבים אותו.
אם הוא גרוע,
דוחים אותו.

סיפור טוב הוא עולם ומלואו!

בעצם,
גם הסופר היה פעם ילד!
כמוכם, הוא סיפר
המון סיפורים,
בעל פה,
ולפתע הרגיש
צורך עז
לכתוב אותם בכתב...
הוא ניסח, מחק ושב למחוק
עד שהצליח למצוא במוחו
מילים מתאימות לסיפורו.
כך נולד סיפורו הראשון.
הסופר אהב אותו,
לכן המשיך לחפש במוחו...
 ובעצם,
כל אחד יכול לנסות!

על כן, 
בחרתי להכין לכם,
"יומן דיבורים"
בו תוכלו לספר
כל שאתם מדברים,
אבל עויותר,
כל שתאם שותקים...
ומי יודע?
אולי תאהבו,
מין כזה של דיבור,
כשהוא כתוב,
הוא יהיה ממש סיפור!

אתגעגע אליכם מאוד
"דרדאסתר"