title
title
title
title
title
title
title
גבעת אבו ריש

"עץ זלמן" שלנו – האלה האטלנטית רבת השנים, כבר ראתה הרבה היסטוריה בחייה הארוכים. 
העץ המפורסם נטוע על המורדות הדרומיים של גבעה סלעית, הנקראת "אבו- ריש". אולי על שם שייח מוסלמי שחי באזור ואולי לזיכרו של צדיק יהודי בשם רבי ריישא. בעוברך את משאבות רחלים שבוואדי נאשאף, על הדרך העולה למחסן האבוקדו ב"עופרים" (אום-אל-סוף) – מדרום לך מתנשאת גבעה גבוהה. 
זו היא גבעת "אבו-ריש". מצפון, מעבר לוואדי, עומדת מולה גבעת "הכראד", ועליה בריכת המים של מקורות ו"חורש יריב". 
"עץ זלמן" הקשיש, אם היה פותח את פיו, היה מספר את סיפור קרבות מלחמת העצמאות (1948 – תש"ח), 
כשהצבא הסורי ניסה לכבוש את איילת-השחר ולנתק ממדינת ישראל הצעירה את כביש מטולה – ראש פינה ואת עמק החולה.
חוברת "איילת-השחר במערכה" ואנחנו, בני המקום, נהייה לפה לעץ הזקן ונספר את סיפורה של הגבעה, 
ונהלל את גבורתם של חברי איילת וחברים שבאו לעזרתם מקיבוצים שכנים, בעיקר מגרעין "החושלים", היום עמיעד.
בהפוגה הראשונה התארגן הקיבוץ לתפוס את גבעת הכראד ולהפכה למשלט קִדמי מפני הצבא הסורי, שירד מן הגולן ועבר את הירדן מערבה. 
במשלט שבכראד ישבו מעט מגינים, כשמולם, תפס הצבא הסורי את גבעת אבו-ריש ואת משלטי "ירדה". 
חיילים צ'רקסים סדירים, הסתערו רגלית במורד האבו-ריש לעבר גבעת הכראד, בסיוע תותחים מ"ירדה" ומרמת הגולן ו-12 טנקים, שהתקדמו בשיירה חזיתית מכיוון מזרח – מטעי רחלים של היום. 
בעשרה ימים של לחימה, הדפו חברינו גדודים של חיילים סורים שזרמו, גדוד בעקבות גדוד נסוג, הגורר את נפגעיו במעלה גבעת אבו-ריש. 
הקרב הוכרע כאשר צוות של "פיאט" (הבזוקה של אז) ירד ופגע בטנק של המפקד. 
בזעקות פיאט, פיאט, הסתובבו הטנקים ונעו בחזרה לעבר הירדן ואחריהם נסוג גדוד הרגלים. 
בקרב נהרגו שני חברי גרעין "החושלים" מעמיעד. 
הסורים נאחזו בגבעת "אבו-ריש" וב"ירדה", ורק בהסכמי שביתת הנשק, שנעשו על כביש מחניים – ראש פינה, סוכם על נסיגה מסודרת של הצבא הסורי אל מעבר לירדן. 
השטח הוכרז כאזור מפורז, בו אין צבא ואין התיישבות.
כשאנחנו מטיילים היום, בשבת חורפית, או באביב, בו הגבעה פורחת בצבעי אדום, צהוב וסגול, נזכור ונזכיר את אלו שקבעו לנו גבולות ושמרו על מקום כה יפה – קיבוץ איילת-השחר.
כתב: זהר בר-נץ

עוד על עץ זלמן