title
title
title
title
title
title
title
למך ולזקן אנו פה חומת מגן
אבא, רבינוביץ, כך קראו לו החברים (כשם משפחתו), היה מספר לי על מעורבותו בפעילות מחתרתית של "ההגנה" בסוף שנות ה-30, תחילת ה-40, של המאה הקודמת. 

אבא נחשב למומחה ומדריך במורס ובעיקר באיתות באורות. האיתות התבצע מעמדה שהוקמה מעל בריכת המים שליד חדר-האוכל. הוא שימש להעברת הודעות של "ההגנה" בין היישובים באצבע הגליל. 
כך גם הועברו הידיעות על הגעת עולים בלתי לגאליים, שחצו את גבולות סוריה ולבנון אל ארץ-ישראל. 
תפקידו הנוסף של אבא ב"הגנה", היה להעביר קבוצות עולים מאיילת-השחר אל ראש-פינה. משם היו העולים מועברים במוניות ("טכסי") לחיפה ומועלמים ברחבי הארץ.
ביום חורף גשום, הגיעה לאיילת, דרך קיבוץ חולתה, קבוצת משפחות עם ילדים. 
הם הוברחו מסוריה. 
בשעות הערב יצאו רגלית לאורך הכביש מאיילת לראש-פינה. המסע היה קשה. 
הרבה תנועת רכבים צבאיים בכביש. חייבים היו לעצור, לשכב ולחכות כדי שיוכלו להמשיך ולהתקדם לעבר המושבה. 
גם המעבר ליד משטרת ראש-פינה היה מסובך וקשה. 
כשהגיעו סוף, סוף לביתו של ממן, אחד מנהגי המוניות, היה כבר מאוחר והמשפחה הייתה שקועה בשנת הלילה. 
אבא מספר שהוא היה צריך להעיר את כל המשפחה, עד שהגיע אל האב. ממן לא רצה לקום וטען שהוא עייף. 
כשאבא איים עליו שהוא הולך אל פרופסור מר, שהיה הממונה על שרשרת ההברחות של העולים וגם הוא תושב ראש-פינה, קפץ הנהג מיד. 
תוך זמן קצר גוייסו כל נהגי "הטכסי" והעולים הוסעו לחיפה.