title
title
title
title
title
title
title
הטיול השנתי לאל חמה
זהר בר-נץ

סוף נובמבר 1947. המתח בארץ רב. 
האומות-המאוחדות בדיונים נוקבים על "תוכנית החלוקה"...
וגדעון לא מוותר. 
אנחנו יוצאים לטיול שנתי בעמק הירדן. 
יום שלם מטיילים במרחצאות בליווי מנהל המקום, שהיה מיודעו של גדעון קלוורי. 
ביום הראשון עולים בצמח על הרכבת לדמשק ויורדים באל-חמה. 
המרחצאות מלאים בעשירי ביירות ומקומות אחרים וביניהם אנחנו, ילדי כיתה ד' מאיילת-השחר. 
בצהרים אומר המנהל הערבי שהמצב מתחיל להיות קצת מסוכן, כי ברדיו מדברים על ההצבעה באו"ם. 
גדעון מחליט לחזור באוטובוס לעמק הירדן. משום מקום מופיעים שני חיילים בריטים ומצטרפים אלינו באוטובוס. הם נשלחו ללוות אותנו. 
האוטובוס מלא ערבים החוזרים לצמח. 
גדעון, שהתחיל לחשוש, מבקש מנהג האוטובוס לעצור בחצי הדרך ואנחנו גולשים במהירות לירמוק וממשיכים ברגל לעבר קיבוץ מסדה, אליו הגענו עם ערב.
זה היה בתאריך היסטורי – כ"ט בנובמבר 1947. עוד באותו הלילה באה משאית להחזירנו הביתה, והספקנו לחגוג את המאורע עם כל החברים.

ולסיפור יש גם המשך...
לאחר 20 שנה, ב-1967, מלחמת ששת הימים. 
אני, קצין מבצעים (קמב"ץ) בגדוד מילואי צנחנים, מוביל חיילים לכיבוש אל-חמה, כיבוש שהסתיים ברחצה לילית בבריכות החמות.
המעגל נסגר!!!