title
title
title
title
title
title
title
יעקב שגב
יעקב, המכונה יענקל, שגב

דמות מרכזית בהווי של הנוער המקומי, היה יעקב שגב.
בסוכית היה לו תפקיד קבוע – חוץ מלשיר בקול נמוך וצרוד, הוא היה מממונה על האכילה כיד המלך והשתייה החריפה והיה דוחף למעגל מזונות ומשקה ללא הרף. 
בשעות הקטנות של הלילה, כשלא כולם היו בהכרה, היה שואל אם מישהו עוד רעב, כי הוא הולך לעשות חביתה מכמה עשרות ביצים.
לא כולם בקיבוץ אהבו את הסוכיות והרב הראשי, אברהם אדרת, גינה אותן מעל דפי היומן.
יענקל שגב ואסף לנדסמן היו חברים טובים ונאמנים מגיל הילדות. ברית אחים נוצרה ביניהם, שעברה בשלום אש ומים, תאונות והרפתקאות שונות ומשונות. קראו להם יעקב ועשו.
בגיל 18 הם כבר היו טרקטוריסטים רבי עלילה. במיוחד על טרקטור הגלגלים הכבד היחידי בקיבוץ, ששימש גם לתצוגות של נהיגה פרועה.
פעם אחת נהג בו יענקל במהירות מופרזת, כהרגלו, ובאחד הסיבובים החדים הוא התהפך והטרקטור עליו. 
אסף, שהיה בשיא אונו, הרים את הטרקטור וחילץ את חברו המעוך. מאז צלע יעקב, אחרי ששרה לא עם המלאך, אלא עם רכב הברזל.
יום אחד יעץ מישהו ליענקל, כתרופה לרגלו הפצועה, לחמם מים בכמות הכי גדולה שאפשר ולעמוד ולעמוד שעה ארוכה מתחת לטוש.
באותם ימים, בשנות ה-40, היתה מקלחת יחידה בקיבוץ, אליה היה צמוד דוד שמבעירים מתחתיו גזרי עץ וכל מחממים את המים.
בחורנו הטוב, יענקל, העמיס עגלה מלאה בולי עץ וזרדים ופרק אותם אל הדוד.
כשהגיעו המים לרתיחה, הוא הוסיף להם עוד ועוד חומרי בעירה ובחשכת הלילה התגנב פנימה ונעל את הדלת, הגיף את החלונות כדי להעצים את החום ונעמד מתחת לזרם המים הלוהט. 
אחרי כשעה מתחת למים, קרס בחורנו והתעלף על רצפת המקלחת. 
המים המשיכו לזרום. 
לקראת בוקר, התקררו המים וכך התעורר יענקל מעלפונו. 
הרגל נשארה מעוכה כשהיתה.