title
title
title
title
title
title
האישה שברפת / שיר גלילי נהור

קטע מתוך כתבה  ב-ynet שפורסמה במדור הכלכלה Economy

 

האישה שברפת: סיפורן של מנהלות ועובדות

בענף גברי כל כך, נשים מצליחות לבלוט ובתקופה האחרונה יש דרישה ליותר ויותר עובדות ברפת. 

שוחחנו עם 4 נשים שחיות ונושמות את הפרות: את חלקן האהבה לבן זוג או לבעלי חיים הביאה לתחום, וחלקן נולדו שם. מיוחד

פורסם:  20.02.17

בשיתוף מועצת החלב

 

ההיסטוריה הובילה לעבודה ברפת

למשפחתה של שיר גלילי-נהור יש היסטוריה עשירה: אחד ממייסדי הרפת הראשונה בקיבוץ איילת השחר שבו היא מתגוררת היה סבא רבא שלה, הלל לנדסמן, והוא הכיר את זוגתו לעתיד רחל ברפת. רחל הייתה הרפתנית הראשונה בקיבוץ, כשבאותה התקופה לא הסכימו לנשים לעבוד ברפת, היא התעקשה ונכנסה לעבודה. בהמשך סבה של שיר, יצחק לנדסמן, עבד ברפת ולאחר מכן היה מנכ"ל תנובה.

 

גלילי-נהור הגיעה בגיל 20 לקיבוץ אפיקים ושם החלה לעבוד ברפת. "עבדתי שם שלוש שנים וחזרתי לאיילת השחר והתחלתי ללמוד בתל חי מכינה להשלמת בגרויות ועבדתי ברפת", היא אומרת. "באפיקים כבר היה לי ברור שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים - ללמוד ולחזור לרפת. חזרתי לקיבוץ ולמדתי במכללת רופין הנדסאי בעלי חיים וכשסיימתי הוצע לי התפקיד של אחראית בריאות ברפת, מספר 2 אחרי מנהל הרפת".


 

היא מעידה כי אהבתה לבעלי חיים גדולה ולאורך השנים נחשפה לטיפול שלא היה מספק בעיניה. "כל עוד אנשים צורכים מוצרי חלב ובשר וזה לא הולך להשתנות בעתיד הנראה לעין, יש בעלי חיים שמייצרים את זה וצריך לשמור עליהם. מי שעובד איתם צריך לשמור עליהן בכבוד ובהערכה וצריך לעשות הכל תוך התחשבות בבעלי החיים. אני פה בשבילם. אם זה מבחינת המכון חליבה, המגורים".

 

 שיר מספרת כי מדובר בעבודה תובענית שלא נגמרת בשעה מסוימת. "צריך יצירתיות ועזרה מהסובב, מבן זוגי זוהר שבמקרה שלי בא מהתחום, הוא מתקין מכוני חליבה. שני הילדים שלי משתפים פעולה ובאים איתי לרפת. מצד שני העבודה גמישה אז אני יכולה להיות שם בשביל הילדים. אני מצליחה לפתח במקביל את הקריירה שלי וגם את התא המשפחתי".

 

 לדבריה, בשנים האחרונות יש יותר נשים בתחום, אך הענף עדיין גברי: "יש יותר קבלה של הנשים ברפת. הרפת הייתה בעבר שוביניסטית. יש חשיבות גדולה שנשים נמצאות בתחום, הן יותר רכות. יש המון הערכה בענף לנשים ברפת, זה עולה בכל שיחה עם בעלי מקצוע שנפגשים איתם להתייעצויות. נפלה בחלקי הזכות לבחור את המקצוע הנכון בשבילי, ברפת אני מרגישה בבית".

 

 גם שיר מתייחסת לדימוי השלילי שנוצר לרפתנים על ידי ארגוני זכויות בעלי חיים, ומבהירה כי יש הבנה שטובת הפרה טובה לכולם. "הרפתנים מעריכים את הפרות ברפת ועושים ימים כלילות כדי לשמור על רווחת בעלי החיים. הרפתנים רואים את הפרה מול העיניים".  היא קובעת.