title
title
title
title
title
title
title
סיפורי ילדות ונוער
מוטי תירוש

כיתות ה' - ט'

בכיתה ה' גדלנו עם כיתה ד' (קבוצת יונה) בבניין שמשמש היום כמרכז הכביסה הצפוני.
המטפלת הייתה נירה ששון ואילו המטפל בכיתה ה' היה יצחק דורה. המורה הייתה גבעונה שגב.
יצחק דורה ,היה "אקסמפלר" מיוחד במינו.
יום אחד, בקיץ הלוהט, דורה לקח אותנו "ספונטנית" לטיול ל"בור" ליד מושב עלמה.
יצאנו עם סנדלים, בלי כובעים, בלי מים ובלי תיאומים למיניהם. קמים והולכים בשמש הקופחת! 
הגענו עד אזור הבור, ודורה לא הצליח למצוא אותו. חיפשנו וחיפשנו ללא הועיל. התחיל להחשיך. 
חזרנו הביתה אבלים ומאוכזבים.
אפיזודה נוספת, שחזרה על עצמה רק מספר פעמים: 
דורה היה מתרחץ איתנו, הבנים, במקלחת. אבל לא רק זאת. הוא היה עושה תרגילים אקרובטים ערום כביום היוולדו. 
התרגילים היו תרגילי עמידת ידיים, כשרגליו פסוקות לרווחה או, "נפילה" על אזור החזה, מבלי לפגוע ברצפה עם הסנטר. 
אותנו, זה שעשע מאוד!
נירה ששון כאמור, ליוותה אותנו כמטפלת עד כיתה ט'.
נירה "זרמה" והייתה מאוד תקשורתית ונוחה. 
בכיתה ז' גרנו במבני "החתים", היכן שהיום מרכז הקליטה.
איסר כהן (קורן) היה מביא ספרוני מערבונים כמו "ביל קרטר" ו"בוק גו'נס" , ונותן לי לקרוא. הייתי קורא בשקיקה.
יום אחד איסר הביא את הספר "מאהבה של ליידי צ'טרלי". אז נחשב הספר לפורנוגרפיה נועזת ביותר (היום ספר כזה נחשב לספרות יפה). 
איסר אמר לי: "תקרא, ואם נירה תכנס לחדר, תזרוק את הספר מתחת למיטה כדי שהיא לא תחרים אותו". אני שכבתי על המיטה "ובלעתי" כל מילה בספר. 
ולפתע, כמו מעשה שטן, נירה נכנסה לחדר. מיד זרקתי את הספר מתחת למיטה. נירה התכופפה, שלפה את הספר ועיינה בו במהירות. 
אני חששתי שהיא, אכן, תחרים אותו, ואז היא אומרת לי בשקט: "מוטי, כאשר תגמור את הספר תן לי לקרוא אותו"
זו הייתה הגדוּלה של נירה .

כיתות י'- יב'
אלו היו שנים נפלאות. 
המורים: אברהם ברגנפלד, שמואל קפלן, גיל מוזס, אברהמי לביא ועוד... היו לפי טעמי. למדתי ברצון והסתדרתי איתם מצוין. המטפלת הייתה שושנק'ה חנוכי.
בכיתה י', אורה ליפץ הייתה המורה ללשון והשיעורים איתה היו מייגעים למדיי. 
כדי לגוונם, אורה הייתה מספרת לנו על הסרטים שהוקרנו לחברי הקיבוץ אחת לשבוע. 
זכורה לי האפיזודה הבאה: אהוד אפק ישב בספסל הראשון צמוד ללוח. הוא אמר משהו, שעורר את חמתה של אורה. אני ישבתי מאחור ולא שמעתי את דבריו. 
לפתע, מול עינינו המשתאות, אורה מניפה את השולחן של אהוד בשתי ידיה ומטיחה אותו בו. 
אהוד ממשיך לשבת, נדהם... מדוע? מה הוא אמר? אינני יודע, כי הרי ישבתי מאחור ולא שמעתי...