title
title
title
title
title
title
זה היה לפני 70 שנה (רשימה מס' 8) עם הפינוי
בימים אלה
עם הפינוי
שלב אחר שלב מבוצעת תוכנית התוהו ובוהו, אשר חזוהה מראש נביאי השקר - שליחי האימפריה ואשר מתנבאים, תוך תוכחת מוסר ומלחמת עצבים, על הצפוי לנו ולארצנו בעתיד הקרוב, עם בוא הפינוי.
כנראה, נשאר עוד באמתחת השלטון המנדטורי, מלאי גדול די צורכו של מזימות ותככים, אשר עליו להריקו תוך חיפזון נסיגתו ופינויו בחריקת שן, מול עמדתו הגאה והזקופה של היישוב העברי, הצועד לקראת שלטון עצמאי ללא רטט.
ובמאפילות המאבק והבדידות שבמערכה, זורעת אור גבורת אנשי המגן  העברי בדרכי ירושלים, כפר עציון, משמר העמק, טבריה והגליל. כל היישוב מהצפון ועד הנגב כחומה, שכם אחד מול נחשולי האויב המסתער והעולה במספרו, בחילו העצום ובנשקו החדיש, ועל אף סעד השלטונות "הניטרליים" בחומר וברוח... נמשכת מנוסת הבהלה של האוכלוסייה הערבית מהכפר ומהעיר ורוח היישוב איתנה...
הגליל מתפנה מסחי שלטון בריטי, צעד, צעד אחרי הכרזת עוצר בדרכים ומצור על יישובי הספר, על מנת להצר צעדינו ולשבור מטה לחמנו...
ולבסוף, בשלב האחרון (ומי ייתן והיה זה כך!) מסירת תחנות המשטרה השולטות על צומת דרכים בגליל לידי כנופיות ערביות ומאידך, הצעה איוולת וזדונית להוצאת אנשי המגן מצפת ונדיבות "כנה" לעזרת פינוי צפת מהאוכלוסייה העברית...
שלטון מתפורר זה, אשר ידע לנבא בדייקנות על פיצוץ הגשרים בדרכי הגליל, מוכן להטות שכם...
כבדה היא המערכה ועוד הדרך לפנינו, ועוד הרבה דם ודמע תרווה אדמת המולדת. ואנו נלמד ונצווה לדור לשנוא כל עול משעבד, כל משטר מסולף. נצווה לו שנאה עמוקה לכל עושק, כי שנאה זו תוליכנו קוממיות.
ואשמע את תשובת הזעם העצור של שליח עם עוני, אשר נישאה בחוטי הטלפון לנציג האימפריה בגליל: "מודה אני לך על נדיבותך הרבה. אנו לא נשכח לכם אשר עוללתם לנו - לנצח!
"זכור את אשר עשה לך עמלק"!
כתב: נחום זכאי

בשעה המכרעת
... - עתה, כפי שהנכם רואים לא נשאר לנו דבר,
זולת נשקנו בידינו. עם נשקנו ביד נפיק תועלת גם מאומץ ליבנו.
אל תחשבו כי בדעתנו להניח לפניכם את הרכוש היחידי שעוד נותר לנו.
נהפוך הוא - בדעתנו להשתמש בו, כדי ללחום בכם ולקחת מכם נשקכם.
(דבר המצביא והסופר היווני קסנופון,  במלחמות נגד התרסים)

בקורות עם ישנם מצבים, שקובעים את גורלו: להיות או לחדול. כבחיי הפרט, כך גם בחיי אומה שלמה. ישנם רגעים, שנותנים את היכולת לנצל את התנאים הכשרים ואת ההזדמנות הגורלית בכדי לאפשר לאומה לצאת למרחב ולהבקיע לה דרך לאושר, ליום שחר בטוח, לחיי רוח.
באם היישוב יוכל בימים אלה לרכז את מלוא כוחו ומלוא הכרתו הלאומית למען לכבוש לו עמדת כבוד - לו תהיה הארץ ויכבדו אותו בעולם. אולם באם נחמיץ את השעה הכשרה - לא נהיה ראויים לעצמאות וגורלנו ייחרץ לעולמים.
על כן יש לברך כל מאמץ הקורא לאיחוד כוחות הנשק למטרה הקדושה בשעה גורלית זו.
כתב: חיים חצורי