title
title
title
title
title
title
title
על כוורנים ושדה תעופה
מעשה שהיה, כך היה...

בשנות החמישים במאה הקודמת, עדיין לא עבד שדה התעופה במחניים ואנו, הכוורנים (אז עדיין לא היו דבוראים), היינו מקצרים את הדרך לכוורות שליד כפר הנשיא וחוצים את שדה התעופה. 
בתחילת שנות הששים, החליטו להשמיש את השדה ואנו "לא ידענו". 
בימים ההם נסענו בטנדר שקראנו לו יאנוביצ'י. את הטנדר הזה בנו המוסכניקים במשק משיירי טנדרים שנקנו מסוחר יהודי בשם ינוביצ'י, שרכש אותם מעודפי הצבא הבריטי. 
ובכן, נסענו לגר, הנהג ולידו בקבינה ישב עובדיה, ואני, כרגיל, עומד על הארגז, להנות מן האויר הצח. 
ואז החל לגר לחצות את שדה התעופה, ואני רואה אוירון שבדיוק התכונן לנחות. 
דפקתי על גג הקבינה וצעקתי: לגר עצור עצור, אוירון נוחת. ולגר הושיט את ידו בזלזול ואמר: שהם יחכו. 
האוירון הנמיך טוס וכאשר, לפתע, הבחין בנו, התרומם בדיוק בשניה האחרונה. 
ממש התכופפתי בארגז כדי שלא יפגע בי.  
לא עברו כמה דקות וג'יפ דהר לקראתנו ונעצר לפנינו. 
מתוכו יצא אדם והחל לצעוק על לגר: אתה לא מתביש לנהוג כמו פרחח בשדה תעופה? 
כמעט הרגת את הטייס, את הנוסעים, את הצוות, את עצמך ואת זה שיושב על ידך! 
לגר הסתכל עליו בבדיחות הדעת ואמר לו: היי שכחת מישהו, זה שעומד בארגז מאחור... 

נדמה לי שכבר למחרת הקיפו את כל השדה בגדר.