title
title
title
title
title
title
title
ההוביצר של שפר

ההוביצר של זאב שפר

בתחילת שנות השישים במאה העשרים, נבחרתי לתפקיד מא"ז שהיום נקרא רב"ש. 
בין השאר, הייתי אחראי על הנשקייה ובתוך כך, גם על רישוי כלי הנשק. בין כלי הנשק הללו, בלט אקדח ה"הוביצר" של זאב שפר. 

הוא היה נתון בקופסת עץ הדורה ועליה כתובת שאינני זוכר במדויק, אך עיקרה, ברכה של ה"הגנה", עם סיום תפקידו של זאב שפר כראש הרמ"ה, היינו, הוא עמד תקופת מה בראש ההגנה! 
היה זה אקדח יפה ומיוחד, בעל קנה ארוך מן הרגיל והתרגשתי מחדש כל אימת שנגשתי לנקותו. 
כחודש לפני מועד חידוש הרישיון לכלי הנשק, רשמתי אף את האקדח הזה ביניהם. 
כשבוע לפני מועד החידוש, פגש אותי זאב שפר ושאל בקול הבס השקט ובמבטא הרוסי שלו: "כלום מסרת את פרטי האקדוח שלי למשרד הפנים לצורך חידוש הרישיון שלו?" כן אמרתי והוספתי, התוקף שלו פג בעוד שבוע, אך הזדרזתי להגיש את הניירות כבר לפני שלושה שבועות. 
כעבור כשבועיים, שוב נפגשנו דרך מקרה והוא שב ושאל: "כלום כבר חידש משרד הפנים את הרישיון של האקדוח?" 
וכך היה גם חודש מאז אמורים היו לחדשו: "כלום כבר הגיע הרישיון המחודש ממשרד הפנים?" 
לצערי היתה תשובתי שלילית, ואז השתתק זאב שפר, ולבסוף אמר בקול הבס הלוחש ובמבטא הרוסי שלו ובהדגישו כל מילה: "הבט, הפקידים המטומטמים ביותר בממשלה, הלא המה נמצאים במשרד הפנים ואילו הפקידים המטומטמים ביותר במשרד הפנים, הלא המה בצפת".
האמת, הייתי מאושר וכמעט משותק מעצם המחשבה - איך ינוקא כמוני זכה לדבר עם זאב שפר בכבודו ובעצמו, ולא ביוזמתי, אלא ביוזמתו!