title
title
title
title
title
title
title
הטיול לבור עלמה
אליהו בן טובים

מערת עלמה נמצאת במורד המזרחי של הרי נפתלי , בסמוך למושב עלמה
אנו במשק, קראנו לה "הבור של עלמה"
כדי להגיע לבור של עלמה, צריך כמובן לדעת בדיוק היכן הוא, שהרי אינו בולט מעל לשטח. 
היו שהלכו והגיעו לסביבתו, לא מצאו אותו וחזרו כלעומת שבאו. 
לי מעולם לא היתה בעיה כזאת וכששאלו אותי איך אני תמיד מוצא אותו, עניתי: "לפי התאנה הגדלה במדרגה הראשונה בבור". 
תשובה זו תמיד עוררה צחוק גדול, שהרי התאנה גדלה בבור ואינה בולטת ממנו. 
אבל מי שהיה מתבונן כמוני, היה רואה שמעליה, יש כתם כהה הניכר למרחוק. זה הכתם של האין אור, שהחזירה התאנה מאור השמש. 
אולי בגלל זה לקחו אותי הילדים איתם, למצוא את הבור.
פעם הלכנו, כמה ילדים, האמת, אינני זוכר מי הם, לבור של עלמה. 
רצינו לדעת עד כמה עמוקה המערה הצרה שלפני המורד הפנימי הגדול של הבור.
ידענו רק שהיא מאד תלולה. לקחנו איתנו חבל עבה באורך כ- 20 מטר ולפיד ולצערנו, החבל לא היה מספיק ארוך.
לא התעצלנו והלכנו שמה גם למחרת והפעם עם חבל של- 50 מטר. 
שאלו מי מוכן להיכנס לבור ואני עניתי ללא היסוס. 
אמרו לי: תנדנד את החבל כדי שנדע שאתה חי. 
נכנסתי עם לפיד, אך הבעיה היתה, שכבר הפיתול הראשון עצר את תנודות החבל. 
המשכתי עם הלפיד והמערה נעשתה יותר ויותר צרה, עד שנגמרו החבל והמערה בדיוק באותו המקום. בתחתיתה היו פזורות כמה גולגלות ועצמות עיזים, או כבשים. 
עליתי למעלה וכאשר כבר הייתי קרוב, שמעתי את חברי מנסים למצוא כל מיני הסברים מדוע לא חזרתי. 
זה היה מאד משונה, כי אני שמעתי אותם היטב וצעקתי לעברם שאני קרוב ועוד מעט אגיע, והם ממש לא שמעו אותי. 
כאשר הרמתי את הלפיד בסמוך לפתח המערה, הם צעקו באנחת רווחה: "הנה הוא הנה הוא!" 
אחר כך מיד התחילו לצעוק עלי: "למה לא נענעת את החבל ולמה לא אמרת כלום. היינו בטוחים שנפלת ושכבר לא תחזור". 
הסברתי להם מה שהיה עם פיתולי המערה שלא העבירו את נדנוד החבל ואת התופעה המשונה שאני שמעתי אותם והם לא שמעו אותי.
על הפיתול לא היה ויכוח, אבל על הקולות היה גם היה, ואני סבור שעד היום אינם מאמינים לי.