title
title
title
title
title
title
קבוצת רביבים
קבוצת רביבים  -  ילידי 1942
בשבת ה-27 לאוקטובר 2012 למניין הגויים [טפו-טפו-טפו, חמסה-חמסה, שום-בצל-לימון...] נפגשנו, בני ובנות קבוצת רביבים, למפגש "רביבים-שבעים", בהגיענו ל-"גיל שיבה". 
נפגשנו, סיירנו בתחנות שונות של ילדותנו. אכלנו. שרנו וסיפרנו. הזכרנו את אלו שאינם. 
ופעם נוספת הוכחנו, ש"הכתה שלנו" יודעת לארגן אירועים בצורה הטובה ביותר.
ובמאמר מוסגר על גאוות יחידה: יום אחד, בסדיר, בסיירת צנחנים, נבחרתי, איך לא, לועדת-תרבות. 
נפגשנו עם נציגות מקפלות המצנחים והנושא היה, הופעה משותפת ביום הצנחן ברמת גן. 
קצינת המקפלות, טלילה, אמרה שהכל טוב ויפה אבל הסיירת תמיד בשדה, בפעילות, אז מתי נתאמן? 
המ"מ שלנו, איבו, הזדקף מלוא מטר-שישים וחמש-קומתו ואמר: הלוחמים בסיירת יודעים ללמוד כל שיר וכל ריקוד יותר מהר מכל יחידה אחרת בצה"ל. אכן, גאוות יחידה.
אבל אנחנו, באמת היינו...
לפניכם מעט מהדברים שעלו במפגש.
אלי אברהמי [ולצעירים: הבן של אביבה וחיים אלף]

קבלה לחברות
למעשה, היינו כתה עם מבחר כישרונות גדול בתחומים שונים. 
היינו גם מרדניים ולמורים היו הרבה בעיות אתנו. 
למעשה, אחרי המורה ברק, שהודח אחרי שנה, כל המורים התעמתו אתנו.
כיוון שהיה רווח של שנה בינינו ובין הכתה שמעלינו [נועה הרמן, בולצ'יק ואחרים], יצא לנו להיות המובילים בחברת הילדים במשך שנתיים. 
איישנו את כל ראשיות הוועדות והיה לנו חלק ניכר בכתיבה ליומן חברת הילדים, "מלילות השחר". 
כמו כן, כבר בגיל צעיר היה לנו צוות מנצח בהופעות והצגות, שלימים הפך ל"להקת המופרעים".
לקראת מסיבת הקבלה לחברות, בסוף כתה י'ב, המורים רצו שנעלה, כמקובל עד אז, "הצגה רצינית" עם מסר חינוכי [חברתי סוציאליסטי?]. 
אנחנו רצינו דבר אחר. 
עמרם ויוסף כתבו מערכונים ושירים. 
כשהמורים ראו מה ניכתב, הם משכו את ידיהם וסירבו לעזור. 
וככה הרמנו הופעה, שרבים שיבחו אחר כך ואמרו שמזמן לא צחקו ונהנו כל כך. למעשה, רבים נשכבו על הארץ מצחוק [מילולית].
התפקיד שלי, מלבד להופיע ולשיר, היה לעשות "עריכת התאמה" לחומר של יוסף ועמרם. 
כלומר, היינו כל כך מגובשים שהיה לנו הומור-פרטי שלנו. 
אני ניסיתי לבדוק האם גם אחרים מחוץ לכתה יבינו את ההומור. 
על פי מבחן התוצאה, עמדנו במבחן בכבוד.
בערב עצמו ברך אותנו זאב שפר [אם אינני טועה] וקיבלנו במתנה את הספר "נתיב הקבוצה והקיבוץ"!!!
ספר רב-ערך זה, היה שנים בספריה של הורי, אביבה וחיים, ושימש "בנק". כלומר, מאחר והיה ברור שאף אחד לא יפתח את הספר הזה אף פעם. 
וגם, אם יגיע גנב [זוכרים את נוּסן] את הספר הזה אין סיכוי שהוא ייקח, אז ההורים החביאו בספר כמה לירות ששמרו שיהיה ["טוב יש", כציטוט מאותו נוּסן].
ובחזרה להופעת הקבלה לחברות וסיום בית הספר. 
כיוון שהמורים לא התערבו, הם גם לא בחרו מי יעלה לברך. וכך, מיכה התנדב לברך את ברכת "שהביאנו עד הלום". 
לקראת השעה היעודה, עוד היינו עסוקים בהכנות אחרות "מאחרי הקלעים". מיכה ניגש אלי ואמר באסרטיביות "אני עולה". 
"כמנהל במה" אמרתי למיכה לחכות עוד חמש דקות, אבל הסתבר שמיכה לא באמת שאל אותי, אלא הודיע לי.
מיכה עלה, ונאום "שהביאנו" שלו נשמע כך [מילה במילה. לא ערכנו ולא צינזרנו]:"אנחנו מודים לכול ההורים, המורים והמטפלות שהביאונו עד הלום". וירד מהבמה!זהו!. 
זה כל נאום "בירכת שהביאנו עד הלום" של קבוצת רביבים. ואני גאה בזה עד היום. מיכה ירד מהבמה, ואנחנו עלינו חמש דקות אחר כך.


תמונת מחזור בסוף י"ב. לקראת הקבלה לחברות - 1960

טיולים
טיולים ועוד טיולים. זה מה שהיה לנו בראש.
בכל חופש, כולל החופש הגדול, היינו הולכים לבור (של עלמה).
לפעמים, בחופש של כתה ט' כמדומני, 3 פעמים בשבוע. 
כשהיה שלג, הלכנו ברגל לצפת לחוויית השלג. חזרנו, רטובים, קרים ומרוצים. 
בחופש הגדול של כתה י' (פחות או יותר) היינו אמורים לצאת לפעילות של "החטיבה" (בני האיחוד) . 
אלו לחוג סיירות, אלו לחוג תיאטרון, אלו לחוג שירה בציבור וכן הלאה. כשהגענו איש ליעדו, הסתבר שהגזבר לא שילם לאיחוד (הקבוצות והקיבוצים) וכך גורשנו הביתה בחרפה.
ראשונים הגיעו אנשי חוג הסיור, ומיד התחלנו לתכנן טיול מים (החולה)- לים (התיכון), כלומר מאיילת- השחר, דרך הר מירון, לנהרייה. 
התחלנו לאסוף אוכל וחיכינו עוד יום, עד שאחרוני המשוּלחים חזרו הביתה. 
המבוגרים לא ידעו שחזרנו והיו בטוחים שאנחנו בפעילות של החטיבה. 
הודענו ליוּסוּף לאן אנו הולכים ומה המסלול, ויצאנו מבלי לספר למי מהמבוגרים. 
לאחר שלושה ימים הגענו לנהרייה עייפים, כואבי רגליים ומאד מרוצים.

חידון הארבעה
בכל שנה סמוך ליום העצמאות יש טקס ל-100 חיילים מצטיינים אצל הנשיא.
שבועיים לפני יום העצמאות של 1963 מת הנשיא בן צבי ולקראת יום העצמאות עדיין לא הספיקו לבחור נשיא חדש. 
לכן הטקס עבר לקריה בת"א, אצל רה"מ ושר הביטחון דוד בן גוריון. ארבעה מבני איילת-השחר זכו להיות בין המצטיינים.
מי הם ארבעת בני איילת-השחר שהיו "מצטייני נשיא" באותה שנה?
הפתרון:
נחשון הר צבי, משה גלילי, מושיקו אלימלך וארנון פירט (כפיר).

ומספר ארנון: במסגרת הטקס קיבל צוות מסיירת מטכ"ל – מושיקו אלימלך ו-2 חיילים אחרים, צל"ש הרמטכ"ל על פעולה סודית שביצעו. 
חוץ מהם נשלחו לטקס גם משה גלילי מסיירת גולני (אז בקורס קצינים), נחשון הר-צבי (מגדוד 890 של הצנחנים) ואני (ארנון - מסיירת הצנחנים). 
אחרי הטקס הסתובב ראש הממשלה בין החיילים ושוחח בקצרה. 
אני הייתי כנראה האחרון בין בני איילת שאליו הוא הגיע, כי אחרי הדיבור אתי שמעתי אותו שואל את הקצין שליווה אותו: "מה? כולם כאן מאיילת-השחר?
מוסיף ומספר יוסף חרמוני:
כשעבר בן גוריון בין החיילים המצטיינים, לאחר או לפני הצילום הקבוצתי, הוא הגיע למושיקו.
הרמטכ"ל, צ'רה, הציג את מושיקו: "ראש הממשלה, זה סמל אלימלך, מ'היחידה' ". 
בן גוריון: "סמל אלימלך, למה אתה קיבלת הצל"ש?" 
מושיקו: " שששש!!... סודי!!..."  
בן גוריון [טופח בחביבות על שכמו של מושיקו]: "זה בסדר, אלימלך. זה אני אישרתי את הפעולה הזאת..."