title
title
title
title
title
title
מונדיאל 2018 ברוסיה

חוויות מצפייה ב"מונדיאל רוסיה" 2018
אחרי חודש ענק, גדוש בכדורגל טוב, מלא אווירה קסומה והמון דרמות, אנסה לסכם קצת את המונדיאל המופלא הזה.
נתחיל מצד אחד של הכדור...
לפני כמה חודשים פגשתי את אדולפו, ואמרתי לו:  בוא'נה, בקיץ יש מונדיאל, נעשה ב"בפטנק"... הוא כמובן ענה בחיוב, ואמר יאללה...
כשהתקרב הזמן, נפגשנו והכל היה ברור בינינו. כל אחד אמר כמה דברים הוא מארגן, ורק צריך להתחיל, וכך היה. רק חיכינו לשריקת הפתיחה.
נפגשנו בפטאנק, הבאנו קצת נישנושים, מלאי בירות ומסך ענק (לאט לאט, ככל שהטורניר התקדם, המסך גדל). ואנשים התחילו לזרום למקום...
כל ערב נפגשנו שם, מבוגרים, צעירים, ילדים, וגם קצת נשים.  שתינו בירות, צחקנו, ראינו מלא משחקים, מתח, אכזבות, נצחונות, הפסדים – מכל הרפרטואר.
וכך, כמו שהמונדיאל תפס קצב, ככה גם אנחנו וגם כמויות האנשים שהגיעו...
בערב השיא היו בסביבות ה- 150-170 איש. ילדים, נוער, צעירים, מבוגרים ואפילו כמה נשים (בשאיפה שבמונדיאל הבא יגדל מספרן...)
היו לנו כמה כוכבים: חובי התגלית - שלא פספס אף משחק והגיע ראשון לתפוס לו ולפנאל (אלון, תומר וחבריהם) מקום.
הצמד התימני, ישראל יהוד ואמנון בוסי - כל ערב הגיעו עם החמוצים, החריף והמטעמים שלהם מהבית, ועדיין לא ברור מי החזיר אותם הביתה (תשאלו את תומר). היה את שטיינמן, שבכל רגע של מחלוקת סידר אותנו, וסגר את כל מחלוקות השיפוט.
חתמנו את המונדיאל במועדון, שם ראינו את ההצגה הגדולה של צרפת וקרואטיה.
קרוב ל-100 איש ("מעטים" - מפאת השעה המוקדמת) "השתתפו" במשחק הגמר.
חילקנו בינינו גביעים למצטיינים שלנו במשך החודש המרתק הזה וחזרנו הביתה מבסוטים ו"מלאים" בזרי שושנים אדומות,
אותם הענקנו לאהובותינו שנשארו בבית, והיו צריכות לראות את כל המשחקים, או לא לראות אותנו...

עכשיו נעבור לצד השני של הכדור...
אם מסתכלים סתם על המשחק, זה נראה כאילו 22 מטומטמים רצים אחרי כדור, ולא מגיעים לכלום. שעמום אמיתי... אבל אם אתם קצת מתעמקים במשחק, אז אתם מתחילים להבין למה זה המשחק הכי פופולרי בעולם, ולמה כולם בטירוף עליו, והפעם אני חושב שזה היה בולט מתמיד. ראינו כמה תשוקה יש לכל שחקן ולכל נבחרת, וכמה כולם רוצים לנצח. ראינו כמה הסמל והמדינה חשובים ומשפיעים, אפילו יותר מהכסף הגדול שרץ בענף הזה כל השנה. ראינו כמה חשובה הקבוצתיות, הפרגון מהבית של כל מדינה ומדינה, כמה חשוב החוזק המנטלי. והכישרון בלבד לא מספיק לך. האינדיבידואל לא משפיע ברגע שאין שיתוף פעולה בין כל הקבוצה. ראינו שכל עמדה במגרש חשובה בשביל להצליח. ואולי זה בעצם כמו בחיים. הסמל יותר חזק מהכסף. הקבוצה יותר חזקה מהיחיד. כל בורג חשוב במערכת. לכל אחד תפקיד חשוב שאי אפשר בלעדיו. אולי זו בעצם רק שאיפה לעולם כזה...
אבל לפחות לחודש אחד, הרגשנו את זה חזק ונראה לי שכל מי שהגיע, לפחות לכמה ערבים בפטאנק, הרגיש את זה.
לסיכום, היה לנו חודש מופלא, מלא דרמות וכדורגל טוב !
נתראה בעוד ארבע שנים, בתקווה שכל מי שלא הגיע השנה, אולי יגיע בפעם הבאה... ואולי, במקרה, נראה גם את נבחרת ישראל באבו-דאבי.
חווה, התרגש, צעק וסיכם: אור צפרוני
תודה לכל מי שעזר וכמובן בא לעודד. ניפגש בעוד ארבע שנים.
VIVA LA FRANCE
The Light