title
title
title
title
title
title
"הבו לנו סוסים אבירים" / תערוכה של יגאל מירון
יגאל מירון / "הבו לנו סוסים אבירים"

לאלבום תמונות מפתיחת התערוכה בגלריה במחניים

אחד הנושאים המרכזיים בעבודתו של הפסל יגאל מירון הוא הסוסים. יש להם, מבחינתו, שני היבטים: הסוס האישי והסוס שמייצג את התרבות. בהיותו ילד נפל מגבו של סוס. אמנם הפרטים אינם זכורים לו, אך החוויה הפכה את הסוס לחלק מסיפורו האישי.
הסוס גם היה חלק משגרת חיי העמל של החקלאים בקיבוץ בו נולד, בית השיטה. ותמונה של סוס חורש בשדה, היא חלק דומיננטי במאגר הזיכרון שלו.

במקביל, הפך הסוס לסמל תרבות, בשל המטען שזה סוחב על גבו מזה אלפי שנים.
לסוס מקום מרכזי בהיסטוריה של האנושות, כמי שהיווה את אמצעי התעבורה של בני האדם ממקום למקום. על גבו רכב ועל גבו נשאו מטענים כבדים ונדדו בדרכים. נישאים על גבו ניהלו האבירים את קרבותיהם, ובהמשך שירת את האדם במלחמותיו הרבות, הקדים את כלי הרכב ואת כלי המלחמה.
היה זה הסוס שגם עבד עם האדם מתקופת החקלאות הקדומה ועד ימינו אלה, שימש בחריש ובזריעה, באיסוף ובהובלה. בדומה לכלב, גם הסוס היה חיה שניתנת לאילוף, נאמנה לרוכב עליה ומאפשרת קשר אינטימי ביניהם. כל אלה עומדים בבסיס הקשר המיוחד שיש ליגאל מירון כלפי הסוס, ומכאן רוחב היריעה והעוצמה של עבודותיו בנושא זה. מאחר והסוס נמצא ברוב התרבויות, הפך אותו הפָּסַל לנושא מסרים של תרבות. באמצעות החומרים השונים, הצבעים והצורות המגוונות שהוא משווה לו, הוא מתייחס לפיסול בין המיגזרים השונים במדינה, להפרדה ולבידול בין אוכלוסיות שונות.

בשנות האלפיים פיתח יגאל מירון שיטה להפיכת דו-מימד לתלת-מימד, באמצעות כיפוף שמגלם בתוכו את שתי התפישות הללו. הוא ראה בזה מעין שרטוט בחלל תלת מימד. הטכניקה שפיתח כללה היפוך צדדים ופיסול של תנועה, תוך שמירה על החלל. כפָּסַל היו תמיד כל הפעולות הללו מרכזיות וחשובות עבורו.
מרגע שפיתח את השיטה, פוסלו סוסיו, גדולים כקטנים, בטכניקת 'הכיפוף'.

עבודה מכוננת נוספת שמוצגת בתערוכה היא "רכבת העמק". זו מסמלת עבור האמן את מהפכת ההתיישבות; הרכבת שהגיעה לעמק הביאה איתה את התרבות והקידמה. יגאל הילד עדיין זוכר אותה. נתנה תחושה של חזון ותנופה וציפיות לקשר עם העולם. ובהקשר לציר המרכזי בתערוכה – הרי זו היוותה חלק ממערך חדש, שיחליף בסופו של דבר את הסוסים...

יגאל מביא בתערוכה 'טעימה' משני גופיי עבודה נוספים שלו: "עד כאן ומכאן" ו"לידה". בראשון, הפכו דפיו של אלבום מלחמת ששת הימים, לסדרת עבודות בה נמחקו מהם – בכלים אמנותיים – כלי המלחמה. נשארו רק רמזים לאותה מערכה, ואמירה שהושגה באמצעות אווירה ולא באמצעים חזותיים ברורים.

"לידה" לעומת זאת, מנסה להביא באמצעים חזותיים ברורים, את תחושת הכאב והחרדה, שכרוכים בהבאת אדם חדש לעולם טכנולוגי מורכב ועוין.

בעבודות המוצגות בתערוכה ישנם מסרים של תרבות, הנמסכים באמירות ביקורתיות וכחוט השני עוברות בהן תחושות של תקווה וחזון לצד כאב ותסכול.

נאוה הראל-שושני
אוצרת התערוכה