title
title
title
title
title
title
מוסיקה - לגעת בצליל, לגעת ברוח
״לגעת בצליל - לגעת ברוח״

רשימה זו היא מחוות תודה לחינוך למוסיקה שקיבלתי וספגתי בקיבוץ איילת השחר.
החינוך למוסיקה בקיבוץ איילת השחר, שהיה חלק אינטגרלי של החינוך המשותף, פתח לי צוהר לעולם קסום של מוסיקה קלאסית, ושירים ישראליים שהעשירו את חיי, עיצבו את טעמי המוסיקלי והרחיבו את עולמי התרבותי.  
במסגרת החינוך המוסיקלי באיילת השחר, למדתי לנגן בכינור, פסנתר, חלילית סופרן, וחלילית אלט. כל השפע הזה גרם לכך שמוסיקה תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מחיי. 
מגיל מאד צעיר הבנתי שמוסיקה מסוגלת לבטא רגשות והלך נפש בצורה ייחודית ושונה מכל מדיום אחר של אומנות.
ננה כגן הגיעה לאיילת השחר כמו כוכב שביט, כאשר למדתי במבוא הגליל, בשנות השישים. 
החינוך והחיים המוסיקליים שלנו תפסו עומק ותאוצה. גדלנו על דיאטת הזמר הישראלי של שירי נעמי שמר, וילנסקי, נחום היימן, ושירי הלהקות הצבאיות, ננה לקחה אותנו עם המוסיקה האירופאית הקלאסית למחוזות חדשים ורחוקים. ופתחה את אוזנינו לנכסי צאן הברזל של התרבות המערבית. פתאום הקשבנו וניגנו יצירות של באך, מוצרט, ויואלדי, אלבינוני, הנדל, טלמן, סקרלטי, ובטהובן, פתאום למדנו שיש עוד צלילים ומקצבים, ועוד צבעים וגוונים בשמים. 
ואיזה יופי מופלא - אוקיינוס חדש של מוסיקה נפרש לפנינו. 
ננה הוציאה אותנו משיגרת המוסיקה הישראלית ופתחה בפנינו אופקים חדשים. 
ננה באה לקיבוץ מבחוץ, מתרבות אחרת, ארץ אחרת, (דנמרק) שפה אחרת, ( דנית) והיא קישרה ויצרה לנו גשר לתרבות המוסיקה האירופאית.  
מוסיקה היא שפה בינלאומית, ואוניברסלית. תווי המוסיקה, שמודפסים על נייר, הפרטיטורה, והצלילים הם אחידים בכל השפות, כמו שמיספרים, מתמטיקה ופיזיקה הם אוניברסליים. 

כפי שאפלטון כתב:
מוזיקה היא חוק מוסרי - היא נותנת כנפיים לשכל, נפש ליקום, מעוף לדמיון, קסם לעצבות, חיים להכל.

ננה הפיחה בנו חיים חדשים. 
המוסיקה שהיא השפיעה עלינו, שטפה מנפשנו את האבק של חיי היום יום, את שיגרת החולין, והפכה אותנו לאנשים פתוחים יותר, עם אופקים רחבים יותר.
למרות שהורי לא האזינו למוסיקה קלאסית בבית, בזכות ננה, וההשפעה הטובה שהייתה לה, התחלתי להאזין למוסיקה קלאסית. זו הייתה אהבה מהאזנה ראשונה. 
המוסיקה של מוצרט, באך, מנדלסון ושוברט כבשה אותי לחלוטין. המילה יופי תפסה משמעות מחודשת. 
ננה לימדה אותי לנגן בפסנתר, לנגן בחלילית אלט, ואירגנה את אנסמבל החליליות, שהופיע בחגים השונים. 

הרשימה שכתבתי היא ניסיון לקַבע בזמן את תור הזהב של המוסיקה באיילת השחר כפי שאני חוויתי אותו כילדה ונערה, וכמחווה ושל הכרת תודה עמוקה לכל מורי המוסיקה והתנועה שהיו לי, חינא קפלן, כרמלה בר-נץ, אלדו המורה לכינור מקריית שמונה, שעישן סיגריות בשרשרת, ותמיד צעק פורטה, פיאניסימו בקולו הצרוד, ולתרבות המוסיקלית העשירה באיילת השחר שעל ברכיה גדלתי ושעדיין אני שומעת את צליליה.

בברכה,
שרי כהנא-ניב



באתר שדה נחמיה