title
title
title
title
title
title
להיות בן 80
במסיבת סיום עונת תשע"ט של פעילות הגימלאים בקיבוץ, הצדענו לחברים/ות שהגיעו לגיל גבורות.
מספר תובנות שהעלה על הכתב, יואב חורין, עם הגיעו לגיל זה:
  • להיות בן שמונים להיות חבר במועדון חדר הקבלה של המרפאה. להתקבל בחיוך אצל ארלט שפותרת את בעיות הבירוקרטיה הרפואית, אבל בינינו באמת היא בעצמה גם חצי רופאה. 
  • לשבת על ספסל ברחבת האיילות כמו ילדי שכונת הפקאן, אבל לשכוח להביא מיץ לימון למכירה. 
  • לכתוב טורים של ביקורת ליומן, מתוך ידיעה כי רק זוגתך תקרא אותם. 
  • להגיד על הדרך שלום ולתהות למי אמרתי רק עכשיו שלום. 
  • לא לוותר על הרצאת אורח, גם עם משלימים בהזדמנות את שנת הצהרים. 
  • לשאול שאלות שלא יהיה להם אף פעם מענה: למה היה הפילוג בתנועה הקיבוצית? והאם קנטור שרף את הכוורות של בית השיטה? 
  • ללכת לספריה ולמצוא פה ושם בין ים ספרי ההבל ספר ראוי. 
  • יש שהראש רוצה והרגלים לא משתפות פעולה. יש שהרגלים רוצות והראש, ישמרנו האל, לא רוצה. 
  • ללכת ברגל ולשמוע, מה אין לך קלנועית ? 
  • ללמוד בתל חי אפילו שחמש דקות אחרי כן אתה לא זוכר כלום. 
  • לפתוח את העיתון בדף מודעות האבל ולבדוק מי החזיר ציוד. 
  • לספר לאלו שנמאס להם לשמוע, שפעם היה יותר טוב. 
  • בסה"כ אנחנו כמו הנמצאים על ספינה המחשבת לטבוע בים סוער כאשר זורקים ממנה את משקל היתר, ברך, כליה, שיניים תותבות ועוד.