title
title
title
title
title
title
פרשת שופטים
 - פרשת שופטים -

שבועיים לפני הבחירות, בשבוע הבא נהיה עם כתה א' אז הרשיתי לעצמי לעסוק בפוליטיקה. 
פרשת שופטים עוסקת הרבה במנהיגות, היא מתחילה במילים: יח שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. (דברים טז'), המילים הללו מבהירות: שופטים, שוטרים, תפקידם לעשות צדק.
חוק המלך מופיע בהמשך, זה חוק שעוסק בגבולות הכוח ומביא אתו את כל האמביוולנטיות של התורה לגבי המלך. 
המורה דניאל שרשבסקי הגדיר זאת בצורה מדויקת: "כך, אחרי תנועות מטוטלת מצד לצד - כן מלך, לא מלך, חושפת הסוגיה את יחסה אל המלך, את יחסה אל הכוח. 
הכוח - משאת הנפש של ההמונים - הוא שברירי כל כך, זמני כל כך, עד שהתבוננות קצרה אל מעבר לתפאורה וגילויי השררה תגלה שהכל חזיון תעתועים". https://www.929.org.il/page/170/post/5172)) 
אחרי הרשימה של האסורים החלים על המלך, אומרת התורה: יח וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. יט וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם. כ לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול--לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל. (דברים יז') המלך בישראל כפוף לחוקי התורה, הוא לא עושה ככל העולה על רוחו ולא מחוקק חוקים שיתאימו לצרכים שלו (אין חוק חסינות!). והחשוב מכל: "לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו" – הוא צריך כל הזמן לזכור שהוא שווה בין שווים. אין לו באמת עדיפות על מישהו.
חוק המלך מלווה את סיפורי התנ"ך. 
המלכים עוברים עליו ללא הרף, אבל כשהם עוברים עליו, תמיד יש תזכורת. 
מגדיל מכולם, שלמה שמביא סוסים מצרים, מרבה נשים ומאפשר לנשותיו הזרות להטות את ליבו לאלילים. החטאים של שלמה ממש מתוארים בהתאם לחוק המלך. אפשר לעקוב ולהיווכח כיצד הוא עובר על חוקי המלך בזה אחרי זה.
אבל לא רק הוא, אפילו אחאב, שנחשב לגרוע במלכי ישראל. כשנבות מסרב לתת לו את כרמו, אחאב חוזר הביתה אבל וחפוי ראש, הוא מבין שכמלך בעם ישראל, הוא לא יכול לקחת בכוח. אשתו, איזבל הצידונית, מעירה לו שהוא לא מולך כראוי, כי מלך לוקח מה שבא לו ויוצאת לביים את המשפט שבסופו יירגם נבות באבנים ויוכשר השטח לגזול את כרמו. 
אחאב, כמו כמה אנשים שאנחנו מכירים, משאירים לאשה לספוג את האש המקראית, הוא, כשאליהו מוכיח אותו, מתכסה שק וחוזר בתשובה. בתגובה מובטח לו שהמלוכה לא תילקח בימיו אלא בימי בנו.
שבועיים לפני הבחירות, פרשת שופטים באה ממש בזמן להזכיר לנו ולהזכיר לנבחרינו "לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבם".


זהר אופז ליפסקי -   ו' אלול תשעט, 6.9.2019