title
title
title
title
title
title
title
סקירה היסטורית
מאה שנות יצירה והתפתחות של קיבוצנו - איילת-השחר

על הכנת הסקירה ההיסטורית: 
מזה, כשלוש שנים, שצוות של ארבעה חברים מנסה לסקור את הדרך שהובילה קבוצה קטנה של חולמים, מחקלאות של "חרתים" אצל איכרי ראש פינה, ועד ליישוב פורח של מאות תושבים - קיבוץ בן מאה שנים.
קבענו לנו כמה עקרונות בסיסיים:
לא נזכיר שמות אנשים.
לא נשמש תחליף לדפי זיכרון באתר הקיבוץ.  
נציין את האירועים, הענפים והתהליכים שהובילו את איילת-השחר עד לחגיגות המאה.
בעשרה שלטים לא ניתן להכניס מאה שנים של חיי קיבוץ עולה, צומח ומתפתח.
תהיינה וודאי הערות ותגובות. קשה להוציא סיכום שיהיה מקובל על כולם במלואו. 
ניסינו לעשות, כמיטב יכולתנו, כדי למצות את שהתבקשנו לעשות.
ברצוננו להודות לכל החברים שתרמו והוסיפו בהערותיהם וידיעותיהם להכנת הסקירה שלפניכם.
צוות השילוט: גיל מוזס, נועה הרמן, דב (ברל'ה) צפרוני, זהר בר-נץ.
----------------------------------------------------------   


עשור היסוד 1915-1925 (תרע"ו-תרפ"ו)   
1915- בסתיו תרע"ו, עלו שישה חרתים לאדמות ניג'מת א סובח, (איילת העתיקה), השייכים לאיכרי ראש-פנה, בתיווכו של פקיד פיק"א, חיים מרגליות קלווריסקי.
1917- הקבוצה, שמונה כבר 20 חברים, עוברת לשמירה במושבה מטולה.
1918- כ"ב תמוז תרע"ח, הקבוצה חוזרת לחושות באיילת העתיקה להתיישבות קבע.  
1921- בפסח נולד הילד הראשון.   1922- תחילת המעבר לנקודת הקבע, בצד הצפוני של וואדי ווגאז (נחל חצור), איילת-השחר של היום.
 נחתם חוזה משולש ל-100 שנה לחכירת 780 דונם אדמות הג'יפטליק, בין המנדט הבריטי, פיק"א והקיבוץ. 
1923- בביצוע "קבוצת אחווה" נבנים הרפת הראשונה ומגדל המים.  
1924- ניבנים חמשת בתי האבן הראשונים. בתים דו-משפחתיים למגורי חברים במבנה של מושב.
 "קבוצת ביאליסטוק" - 24 פועלי בניין מירושלים, מצטרפים לקיבוץ ומבטיחים קיומו.  
1925- המשק מתבסס על פלחה חרבה בלבד. מי מעיינות הוואדי, נשאבים ומובלים בצינור למגדל המים, כמי שתייה.
 הוויכוח עם פיק"א על צורת היישוב, קיבוץ או מושב, מביא לעזיבת משפחות עם ילדים. 

עשור שני 1926-1935
1926- נסלל כביש ראש-פינה - מטולה. איילת-השחר יצאה מבידוד.
1927- נטיעות ראשונות של גפנים ותפוח, מושקים במי הוואדי, המובלים על גבי חמורים. מוקם ענף המכוורת
1928-9- מצטרפים לקיבוץ עולים בודדים מ"החלוץ" בפולין.
 בעזרת פיק"א נרכשות קרקעות מערבים, בכראד ובאחסנייה ומוחלפות אדמות עם איכרי ראש פינה. מוקם ענף הצאן.
1929- "מאורעות תרפ"ט" – הקיבוץ מותקף על-ידי כנופיות ערבים. איילת-השחר משמשת מרכז לפעילות ההגנה על האזור.
1930-1- נבנית תעלת בטון, המובילה את מי מעיינות הוואדי לבריכת ה-300, היא "בריכת הנחשים". ניטעים שקדים ופרדס אשכוליות ראשון.
איילת-השחר וכפר גלעדי מקימים את שירות האוטובוסים הגלילי "שירות החולה", לאבטחת התחבורה ליישובי הגליל העליון.
1935- מוקם ענף הלול.

 עשור שלישי 1936-1945
 1936- המחסור במים מביא לקידוחי מים עצמיים - באר א' בג'יפטליק ובאר ב' ב-1938 מצפון ליישוב. 
נבנה חדר האוכל הראשון ליד מגדל המים.  חברים עוברים מעליית הרפת למגורים באוהלים.  מוקמת פלוגת עבודה לבניין וסלילת כבישים כעבודת חוץ.
היישוב גדל ל- 100 משפחות והרבה יחידים.
1936-39- "מאורעות 36-39 ". שוב הופכת איילת-השחר למרכז ההגנה האזורי. וינגייט ואנשיו עושים את המקום לבסיסם.
יילת-השחר משמשת בסיס אירגון ואספקה לעובדי "גדר הצפון".
חברי הקיבוץ מתגייסים לאחזקת מחניים, שנעזבה מתושביה. עם הקמת הפלמ"ח מגויסים חברים לשורותיו.
חלקת הפלמ"ח בקיבוץ תורמת לתחושת הביטחון, לעבודה ולשמירה.
1937- נבנה מבנה ביה"ס הראשון - "בית התחביב" כיום.
1939-45- "מלחמת העולם השנייה". חברים מגויסים לצבא הבריטי ולבריגדה היהודית.
 קולטים חברות נוער עולה, העוברות לימוד והכשרה לקראת הקמת קיבוצים חדשים.
1943- נחתם "הסכם פיק"א" עם הקיבוץ לחכירת כ-4000 דונם ל-60 שנה.

 עשור רביעי 1946-1955 
1946- עם סיום מלחמת העולם, מגויסים חברים לארגון "עליה ב" – העלאת עולים בלתי לגאליים מאירופה, ולשירות במחנות הפליטים באירופה.  
בקיבוץ מתמקמת "החוליה"- יחידה העוסקת בהברחת עולים דרך סוריה ולבנון לארץ ישראל.
השלטון הבריטי מחפש אחר העולים ואחר נשק.
ב"חיפוש הגדול", חברים נשלחים למאסר במחנות רפיח.
שלושה חברים, המשרתים כנוטרים במשטרה, נשלחים לשנתיים מאסר בעכו, כעונש על הברחת נשק.
1947- "כ"ט בנובמבר" מתחילה קליטה רחבה של ניצולי מחנות ההשמדה ויתומי מלחמה ממחנות המעצר בקפריסין.
1948- "מלחמת השחרור".  חוזרים להיות בסיס הגנה וכלכלה של הגליל העליון. מכאן יוצאות שיירות האספקה לצפון.
יחידות פלמ"ח וחי"ש פועלות מאיילת-השחר כנגד כנופיות באזור.
לאחר הכרזת המדינה ב-15 למאי ופלישת הצבא הסורי, מותקף המקום ע"י מטוסים, תותחים ובחי"ר מלווה בטנקים.
ב"הפוגה הראשונה" מפונים הילדים, עד גיל 13, לחיפה לחודשים ארוכים.
מטוס סורי הופל ע"י לוחמינו, ליד בית התינוקות. התקפות חי"ר ושריון נבלמות ליד גבעת ה"כראד"- 500 מטר מגדרות איילת-השחר.
המלחמה גובה קורבנות ובהם חברים, בני משק, נוער וחיילים, שהשתתפו בהגנת הקיבוץ.
1949- עם סיום המלחמה עובר הקיבוץ טלטלה. משפחות עוזבות, אך מתגברת הקליטה של עולים חדשים מאירופה וארצות המזרח.
מוקם מוסד "שחרית" לקליטת קבוצות ילדים מהמעברות בגיל בית-הספר. הן משולבות ב"חברת הילדים".
באדמות מלחה, שצורפו לקיבוץ, מקימים את ענפי המדגה והמספוא. בכניסה לקיבוץ נבנה מחנה נח"ל. "גרעיני הנח"ל" תורמים לחברה, לעבודה, ולתרבות.
 1950- בית-הארחה, שבנייתו החלה ב-1948, מתחיל לפעול כמלון אורחים.
1951- מתחברים לחברת "מקורות". מפעל "עינן" (מעיינות מלחה) מספק מים לשתייה ולחקלאות. משבר אידיאולוגי/חברתי ב"קיבוץ המאוחד", 
          גורם ל"פילוג" עמוק בתנועה.
1952- בעקבות המשבר, משפחות עוזבות לקיבוץ הגושרים, ובמקומן נקלטות משפחות מבית-השיטה. עידן חדש נפתח ב"איילת-השחר.
1953- תנופת בנייה של שיכוני וותיקים, מוסדות חינוך וציבור.
1954- היישוב גדל. המוסדות מאשרים לקיבוץ 170 יחידות משק, 45 דונם ליחידה, סה"כ 7650 דונם.
 חברת הילדים מהווה חברה פעילה ומשולבת בכל ענפי המשק והחינוך ותורמת רבות לחיי הקיבוץ. 

עשור חמישי 1955-1966
1955- מוקם ענף גידולי השדה שעובר מפלחה חרבה לגידולי השקייה.
1957- מסתיים הקשר ההיסטורי עם פיק"א כגוף מיישב, האחריות עוברת למוסדות המדינה. קבלת מים להשקייה מקו "עיון" של "מקורות" 
          מאפשר הגדלת ענפי השלחין והמטע.
1958- נבנית תכנית חומש לפיתוח ענפי המשק. נחנך המבנה היפה של חדר-אוכל החדש.
1959- מתחברים לרשת החשמל הארצית. חדל הייצור העצמי.
1959-61- מתבצעת תוכנית החומש בשנתיים. נרכשות זכויות מים נוספות. ניטעים מאות דונמים של שזיף, תפוח ופרדס. מרשתים 1600 ד' של גידולי שדה לגידול כותנה. מתרחבים ענפי החי ,רפת, לולים וצאן. מתחילים לגדל עדר בקר לבשר. לבית הארחה נוספים חדרים ומתרחב ענף התיירות. איילת-השחר עולה על מפת התיירות העולמית.
1963- נחנך בית-הספר האזורי "מבוא הגליל", המשותף, תחילה, לארבעה קיבוצים ובהמשך, נוספים עוד שלושה. ניהול המשק עובר מדור המייסדים לדור השני, דור הבנים וחניכי חברות הנוער. 

 עשור שישי 1975 – 1966
1966- בקיץ נחגג יובל ה-50 לאיילת-השחר. הקיבוץ הראשון בגליל העליון. יצא לאור הספר "50 שנות איילת-השחר"ובו מרוכזים כל הפרטים על הקיבוץ מראשיתו.
1967- "מלחמת ששת הימים". היישוב מופגז. הדיר נשרף. מטעים נפגעים ובית הקירור סופג פגיעה ישירה. ליד בית הקירור הישן מוקמים בית אריזה ובית קירור חדשים. התפוחים עוברים לקירור בשיטת אוויר מבוקר. ברפת, מכון החליבה מחליף את המכונות הניידות. סככות פתוחות מחליפות את הרפתות הישנות.
גיוסי חברים וילדים לקטיף, אסיף תפוחי-אדמה, חציר וקש, תורמים לענפי החקלאות ולהווי החברתי.
בית-הארחה מתרחב ל-120 חדרים מתנדבי חו"ל שהחלו להגיע אחרי המלחמה, פתחו את "תקופת המתנדבים" בקיבוץ.
1970- מוקם בית-העם – "יד לראשונים ולבנים" ולידו בית הזיכרון והארכיון. מצטרפים לבית-הספר האזורי "עמק החולה" – חטיבת הביניים והתיכון.
1971- הלול עובר לגידול פטם בלולים מבוקרים.
1972- מוקם מפעל "איתן" – מפעל תבניות לצמיגים.
1973- "מלחמת יום כיפור". שוב פגיעות פגזים, נזק ושיקום.
1974- מבנה הרפת הראשונה הופך ל"בית המתנדבים".
1975- מוקמים גדר וכביש מערכת, להגנה בפני חדירת מחבלים מגבול לבנון.

 עשור שביעי 1985 – 1976 
1976- שנה של דיונים חברתיים על "הלינה המשותפת" של הילדים. עוברים בהדרגה ל"לינה משפחתית".
 בעקבות השינוי מתחילה בנייה של בתי נעורים, שיכוני לינה משפחתית ושיפוצים בבתי הוותיקים. 
 בסתיו חוגגים את חג ה-60.
1977- ניטע מטע ראשון של אבוקדו ב"עופרים".
1978- רעיון רב-שנים של וותיקי הקיבוץ ממומש! נבנה מאגר מים גדול באיילת העתיקה – "הבריקה".
מוקם סכר לאגירת מי מעיינות ושיטפונות הוואדי ומי בריכות הביוב.
 ממכון שאיבה על הירדן מוביל "קו ירדן" מים להשקייה ולאגירה במאגר.
1979- מוקמת מערכת רווחה לטיפול באוכלוסייה המתבגרת. נפתח בית סיעודי ראשון "בית אורנים".
1981- מערכת התקשורת הפנימית עוברת מטלפונים מרכזיים לטלפון לכל בתי החברים והמוסדות, דרך מרכזייה ורשת קווית.
1982- מלחמת "שלום הגליל", מלחמת לבנון הראשונה. הקטיושות מגיעות לחצר הקיבוץ. לבית הארחה מתווספים ענפי תיירות: טיולי ג'יפים, חנויות ומפעל בטיקים.
1984- ניטע מטע הפקאן הראשון. הענף נקרא "אבוקדו – פקאן".
1985- מתפוצצת בועת הבנייה בכל מחיר. החוב צמח לבלון שגרם למשבר כלכלי ופיננסי.

 עשור שמיני 1995 – 1986
1986- ערב חנוכה תשמ"ז, חוגגים 70 שנה עם כנס מחזורים גדול.
1987- תחילתה של תקופה כלכלית קשה בתנועה הקיבוצית. באיילת-השחר מתחילים ניצני ההפרטה וחיפוש מקורות פרנסה נוספים.
1989- מפעל "איתן" נמכר לדרום אפריקה. במבנה שהתפנה נפתחים "מחסני מזון" ומפעל הרכבה תעשייתית – קבלנות משנה למפעלים אחרים.
1990- שירותי הכביסה מופרטים. המכבסה נסגרת ובמקומה נפתחים מרכזי כביסה ממוכנים. נחנך הבית הסיעודי "כליל החורש".
 מסתיימת "תקופת המתנדבים" .
1992- "מבצע שלמה" – בבתי הנעורים ובתי שחרית נפתח מרכז קליטה לעולים מאתיופיה.
1993- בסיום מרכז הקליטה, מותאמים המבנים לחדרי-אירוח – ענף חדש הנותן פתרון עממי לאירוח קבוצות.
מוקמת שכונת קרוואנים לעולים מרוסיה במסגרת תוכנית "בית ראשון במולדת" .
פעילות תרבותית ענפה מלווה את העשור.
צוות חברים מפעיל מגאזין וידאו: "שירות עצמי",תוכנית אקטואליה קיבוצית, מקומית.
מוקמת אנטנה מרכזית על גג האסם, לקליטה ושידור לבתי החברים. 

עשור תשיעי 2005 – 1996 
1996- קריסת ענפי יזמויות והתנפחות החור הפיננסי מובילים לתהליכי שינוי ומינוי ניהול חיצוני ע"י "משקי גליל".
 מעבר למשכורות דיפרנציאליות. בהדרגה עוברים משיטה אחת לשנייה ועד לרשת ביטחון ופנסייה לגימלאים.
 מוקם ענף "השכרת דירות" לתושבים ובנים. נפסקת קבלת חברים חדשים.
1997- נחתם "הסדר הבנקים הראשון" לשמיטת חלק מן החוב ופריסת יתרתו.
2000- נסגר מוסד "קופת הבית" ונפתחים חשבונות בנק לכל חבר. במסגרת השינויים, מחליטים ב-8.9.2000 על יום קובע לשיוך דירות לחברים.
2001- מתקבלת ההחלטה על הקמה בשלבים של שכונת הרחבה – 196 מגרשים מצפון ליישוב. חדרי האירוח ובית הארחה מוסבים לשני מרכזי קליטה לעולים מאתיופיה.
2002- חדר-האוכל נסגר סופית. הפרטה מלאה של המזון.
2003- "שחר חדש" – ההפרטה מגיעה לעבודה, לבריאות, לחינוך, לתרבות ולשירותי אחזקה וחברה. חברים רבים יוצאים להתפרנס מחוץ לקיבוץ.
2005- איילת-השחר מסווגת כ"קיבוץ מתחדש", לא עוד שיתופי.

 עשור עשירי 2006-2015 
2005- חוגגים את חג ה-90 בראש השנה תשע"ו, בגן האירועים בוואדי.  
קיבוץ או מושב? לאחר דיונים ממושכים וכתיבת "חזון", מחליטים לחשאר בקיבוץ מתחדש. 
פיתוח נרחב במשק החקלאי והיצרני: שידרוג הרפת, נטיעת אבוקדו ושקדים במלחה, נטיעת רימונים באדמות הכראד. 
הנגרייה, המוסך, הג'יפים וענפים קטנים אחרים, הופכים לענפי ייזמות. במבנה "איתן" נפתח מפעל להרכבת קרטונים לבתי אריזה.
במטווח הוואדי והפיינטבול מתחיל פיתוח מחודש של תיירות איילת. בריכת השחייה משופצת ועוברת למינויים בתשלום.
2008- נחתם הסדר הבנקים האחרון בעזרת כספי מניות תנובה ו"משקי גליל". השיעבוד לבנקים בוטל.
2009- חנוכת ההרחבה, "כפר היין"- שלב א'.
 המבנה הקהילתי מתחלק לאגש"ח – אגודה שיתופית חקלאית, בה שותפים חברי הקיבוץ בלבד, ולאג"ם - אגודה מוניציפאלית לכלל תושבי היישוב בשם "נופי איילת".
2010- מוקמות תחנות ליצור חשמל סולרי על גגות הרפת ומבנים נוספים. מתחילה קליטת בנים לקראת שלב ב' בהרחבה המיועד לחברים בלבד.
2012- רמ"י (רשות מקרקעי ישראל), מאשרת את משבצת היישוב. נחתם חוזה חכירה זמני, בדרך להסכם לדורות.
 "צוות שימור אתרים" פועל לשימור היסטורי של המקום. משחזרים אתרים בקיבוץ מציבים שלטים לציון מבנים ומקומות
2014- נחתם חוזה חכירה לדורות על שטחי משק בחצר הקיבוץ.
 במשך השנה מתחילה פעילות חברתית ותרבותית לקראת אירועי שנת ה-100 לקיבוץ.
2015- נובמבר – איילת-השחר בת מאה. תבורכי!!!