title
title
title
title
title
title
פסח תשעט - 2019



ליל הסדר - פסח תשע''ט - סיכום של נועה הרמן

על ליל הסדר שהיה, אבל נתחיל מהכוס הרביעית.
וכל כך למה ?
כי בברכה לכוס זו, שנכתבה על ידינו (חמוטל ואני), התייחסנו ל"הפקת הסדר".
וזו הברכה:
אנחנו אשר על ה"סדר", אמנם לא יצאנו "לחרות", ונשארנו משועבדות לקיום הסדר. במשך שנים רבות חשוב לנו למלא את מצוות קיום הסדר הקיבוצי באיילת-השחר. המצווה לספר ביציאת מצרים, על כל המורכבות של הסיפור.
אנחנו לא מקיימות את המצווה בעצמנו, כמובן. יש לנו עוזרות נאמנות "חסידות נסתרות", וגם כמה עוזרים המצטרפים לקיום המצווה.
כולנו חרדים לקיומו של הסדר הקיבוצי באיילת-השחר. מסורת שנמשכת באופנים שונים כבר כמעט 100 שנים.
אנחנו, מרימות כוס רביעית לקיומו של ליל הסדר הקיבוצי המשותף, לעוד שנים רבות.
לחיים וחג שמח !!!"
עד כאן לשון הברכה.
השנה חגגו עמנו בחדר האוכל – 410 מסובים.
בכדי שנזכה ליופי והחגיגיות בה התברכנו, נדרשו מאמצים והכנות רבים:
ההכנה מתחילה אצלי בפחדים שאני מפחידה את עצמי, שלא נהיה מוכנים בזמן, שאולי משהו ישתבש, ועוד מיני חששות ודאגות משונות.
ואז באה חמוטל, ומרגיעה אותי שהכל יסתדר ויבוא על מקומו בשלום.
הגם שחדר-האוכל שופץ השנה, עדיין, כדי שיהיה חגיגי ומתאים לליל הסדר, נדרשה לא מעט עבודה להביאו לחגיגיות שנראתה בליל הסדר עצמו.
כאן באה לידי ביטוי עבודתן הנאמנה של ה"חסידות הנסתרות" – רעיה, נוקי, פוקי וענת, ועוד כמה "נאמנות", שלא חסכו מהשעות המאוחרות של הערב והלילה כדי לסייע ולעזור בכל הכרוך בעבודות לקראת ליל הסדר.
בתחום האומנותי של הערב חסרנו השנה את אורלי חורין, (שהתגייסה השנה כסבתא לנכדות בסדר המשפחתי), ובכדי להכין את הילדים להופעה ושירה ובחד-גדיא, עזרה לנו עירית כץ ממחניים, ואנחנו מאוד מודים לה על-כך.
נודה ליורם ומיכאל בורשטיין (יורם שמלווה בנגינתו את כל מי ששר ומופיע, ומיכאל שמפעיל את ההגברה בלילה עצמו). רק אחרי הסדר הסתבר לי שבחלק הדרומי של חדר האוכל ההגברה פעלה הרבה פחות טוב, ובנושא זה דרוש שיפור.
נודה לאלה ש"מאחורי הקלעים" תורמים ועוזרים: משפ' שדה שבמשך שנים על המרק, שובל וערבה שעל הקניידלך, יחד עם המגלגלות, הבחורים שמסדרים את השולחנות, נערי הבוגרת שתורמים את תרומתם. והתורנים הרבים המגיעים כל אחד בתורו לקחת חלק ולו קטן בהצלחת הסדר. 

תודה לברוך ליפסקי, שכיהן כאב הסדר ברוח טובה, וניהל את הסדר כהלכתו (בעצם כהלכתנו), כולל הטמנת ה"אפיקומן" וציון והכרזת המוצאים אותו.
תודה להגר ויאיר ליפסקי, שתרמו לסדר בנגינתם.
נודה לקריינים הרבים שכל אחד בזמנו קרא את הקטע שהופקד בידו לקריאה.
למובילי השירה בציבור - דיתה עילם ויורם דורה, וגם לפנינה בהט שהוסיפה את קולה הייחודי. תודה לרבים שנעתרו להזמנתנו לקחת חלק עם בני משפחתם בשיר "אחד אלוהינו" ולעשות זאת מהבמה. 
ראויים לציון מסמרי הערב - ביצועו של רון ברוק לשיר "שלח את עמי" בליווי לירון ברימר בסקסופון לכל תשואות הקהל, וה"חד גדיא" של הילדים, המהנה את כולנו כל שנה מחדש.

קצת היסטוריה מסדרים רחוקים.
לפני 50 שנה (בשנת 1969) היה הסדר האחרון בחדר האוכל, לפני המעבר לסדרים בבית העם. בסדר זה ליווה אותנו פעם נוספת יחזקאל בראון, שכתב אז עיבוד מיוחד ל"חסל", אותו אנחנו עדיין שרים בסיומו של הסדר.
בבית העם חגגנו במשך 25 שנים את ליל הסדר (כ-1000 מסובים כל שנה!)
בשנת 1996 חזרנו שוב לחגוג בחדר האוכל.
דבר נוסף - השנה מלאו 40 שנים להגדה המחודשת שלנו, שאיתה אנחנו מבלים כל שנה בליל הסדר. גם בסדרים משפחתיים ובתפוצות.
ולסיום - לא נותר לי אלה לקוות שנזכה כולנו לקיים את המצווה לספר ביציאת מצרים. ואת המצווה "והיגדת לבנך ביום הזה", גם בשנים הבאות.
נועה הרמן

ליל הסדר תשע"ט - דברי אב הסדר ברוך ליפסקי
כמו בכל שנה - אביב.
חרציות פורחות וחיטה לקראת הבשלה, פרי האבוקדו עדיין נקטף.
ירקות החורף שמפנים את מקומם לשתילת הקיץ. שדה כרובית לקראת קטיף. הכל מלא בהדר ירוק, צהוב ולבן. שלל פריחות וריחות משכרים והשנה גם התברכנו בגשמים הרבה יותר מהשנים הקודמות. אשרינו!

כמו בכל שנה באביב - מגיע פסח.
נדמה כי מה כבר יש לחדש, כבר הכל נאמר ובכל זאת בלב פנימה יש תחושה של שמחה, של התרחבות הלב.
היופי, כך נדמה לי, הוא בשילוב בין ישן לחדש. ובקיבוץ הגדלנו לעשות.
ישבו אנשי רוח שחיו בקיבוץ לאורך השנים וחשבו מה לספר ואיך לספר.
הם היו משוכנעים שכל המרבה לספר ביציאת מצריים הרי זה משובח.
עד 1954 התייחסו בליל הסדר גם ליום השואה, יום העצמאות ולחג הפועלים - כל אלה היו אירועים בהם יצאנו מעבדות לחירות.
לאחר מכן, בעזרת אנשי בית השיטה שהגיעו בפילוג, נוצרה הגדה שחיברה בין המסורות של שני הקבוצים, כשדוד אלף כתב וצייר ציורים מדהימים שמופיעים בהגדה עד היום.
בהמשך, בשנת 1979 נוצרה ההגדה בה אנחנו קוראים היום.
כל זה מלמדנו על הדורות הקודמים והאנרגיה שהשקיעו ביצירת החג.
זו הוכחה לכך שהיה פה שמח לפני שנולדנו. זו הוכחה לכך שיש לנו הרבה במה להתגאות. המשך היצירה היהודית בכיוון מודרני וחילוני היה חשוב לחלוצים ולרבים שבאו אחריהם.
עכשיו כשאנחנו יושבים לשולחן בליל הסדר, אנחנו מחויבים לעשות את הלילה הזה שונה מכל הלילות, לא רק במאכלים אלא גם בתוכן, כשאנחנו שרים ביחד כקהילה קיבוצית את שירת החירות הזאת, שעדיין רלוונטית לאחר שנים כה רבות, בדיוק כמו סיפור יציאת מצריים.
חג שמח לכולם! 
 ברוך ליפסקי

 כוס שנייה, מתוך ארבע הכוסות בליל הסדר, הרימה יעל גרינשטיין-מירובסקי

כוס שנייה לדרך –
עם ישראל הלך דרך ארוכה במדבר, דרך שהבחירה בה הייתה תחת אילוצים ואיום, אבל סופה היה שחרור והצלה.
בחג החירות תשע"ט נאחל לכל הנשים שבינינו, שתהיו בנות חורין לבחור בדרך בה יבחרו ללכת באופן חופשי, ללא תכתיבים ואיסורים, מתוך אמונה עמוקה במה שנכון עבור כל אחת מאיתנו.
ולכולם, גברים ונשים, נערות ונערים, ילדות וילדים, נאחל שנלך בדרכים טובות, שבהצטלבויות שנקרות בדרכנו נדע לעשות את הבחירה הנכונה בדרך המתאימה ביותר עבורנו. וגם אם זו דרך חתחתים, וגם אם מסתבר שטעינו בדרך – שנדע לחשב מסלול מחדש – ולצאת מחוזקים, משיעבוד לשחרור, בדיוק כמו עם ישראל.
לחיים!  
יעל גרינשטיין מירובסקי